<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ממתי קורין את שמע בערבין. פי' ר' מצליח: מ"ם הראשון אינו עיקר והוא כמו "מתי אבוא ואראה פני אלהים" (תהילים מב, ג), "מתי אעשה גם אנכי לביתי" (בראשית ל, ל), ויש ששונין מאימתי והאל"ף תוספת כמו א' דאזרוע — זרוע, ותרגום מתי — אימתי, והשונה מאַמתי אינו משובח שהוא כמו "וכאמתים על פני הארץ" (במדבר יא, לא).
<b>הערוך ערך מתי</b>
<h2>דף ב:</h2>
אדכי יומא — תרגום "טהור" — דכי.
<b>הערוך ערך דכי</b>
ביאת אורו מעכבתו פי' ממאי דהאי "ובא השמש וטהר" (ויקרא כב, ז) ביאת אורו, ומאי "וטהר" — טהר היום, כלומר פנה היום והוא יציאת הכוכבים, ועונה וטהר ליום, ודלמא ביאת שמשו ומאי "וטהר" — טהר גברא — ועונה: וטהר לגברא ועדיין לא פנה היום.
<b>הערוך ערך אר</b>
בין השמשות ר' יהודה סבר בין השמשות טובא הוי וכי טובלין מבעוד יום טובלין, ור"מ סבר לה כר' יוסי דאמר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו.
<b>הערוך ערך בין</b>
<h2>דף ג.</h2>
חמור נוער, כמו בצאן פהיה, ובשור געיה, כן בגמל נעריתא.
<b>הערוך ערך נער</b>
דגני שוכב.
<b>הערוך ערך גן</b>
<h2>דף ג:</h2>
בדברא בשדה.
<b>הערוך ערך דבר</b>
צפרא תרגום "בקר" (בראשית א, ה) צפר.
<b>הערוך ערך צפר</b>
תרי נשפי הוו, נשף לילה ואתא יממא, נשף יממא ואתי לילה פי' ענין חושך. "ושפו עצמותיו" (איוב לג, כא) תרגום וקבילו גרמוהי.
<b>הערוך ערך נשף</b>
כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו — שבאותו הלילה שיצאו ישראל ממצרים נשבה רוח צפונית בחצי הלילה, וכך מנהגה לנשב בכל חצי הלילה, ותנא בריש גמ' דפרק הערל (יבמות עב.) כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה. איכא דאמרי: שהקב"ה מטייל בגן עדן עד חצי הלילה. ואחר חצי הלילה הולך לו, ורוח צפונית מנשבת מיד בכל העולם. איכא דאמרי: בכל לילה מחצות לילה ועד שחרית מנשבת רוח צפונית, לפי שד' רוחות מנשבות בכל יום, ורוח מערבית מתחלת הלילה ועד חציה, ורוח צפונית מחצות לילה ועד שחרית, ורוח מזרחית מתחלת היום ועד חציו, רוח דרומית מחצי היום ועד ערבית, כדאמרינן בפ' לא יחפור (ב"ב כה.) אמר רב חנן בר אבא: ד' רוחות מנשבות בכל יום ויום, והיה לדוד חלון פתוח מרוח צפונית על מטתו, וכיון שמגיע חצות לילה היה מנשב מצפון הרוח בשערות הכנור ומנגן מאליו.
<b>הערוך ערך כנור</b>
אין הבור מתמלא מחוליתו פי' עפר שעל פי הבור. איכא דאמרי: מעפר שחופרין מן הבור אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר.
<b>הערוך ערך חלי</b>
"ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב" (דה"י א, כז, לד), אחיתופל זה יועץ, וכן הוא אומר "ועצת אחיתופל" וכו' (שמואל ב' טז, כג), יהוידע בן בניהו זה סנהדרין, וכן באביו הוא אומר "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי" (שמואל ב' כ, כג) שהיה בניהו ממונה עליהן ובנו עומד במקומו. ולמה נקראו סנהדרין כרתי ופלתי, כרתי שכורתין את דבריהן, פלתי שמופלאין בדבריהן, ואביתר אלו אורים ותומים.
<b>הערוך ערך אחר</b>
<h2>דף ד.</h2>
שמא יטעו אסטגניני פרעה, ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני בקי בחכמת המזלות ויודע לכוין השעות.
<b>הערוך ערך אסטגנין</b>
נגהי פירוש כינוי (לילי) הוא כמו שקורין לסומא סגי נהור, והעיקר גה ולא יגה שביב אשו (איוב י"ח ה').
<b>הערוך ערך נגה</b>
שפיר, וי"מ חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם, וי"מ לפיכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה.
<b>הערוך ערך שפיר</b>
ולמה נקרא שמו מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה, ועל שם מפיבושת בן שאול שהיה חכם קורא לכל תלמידי חכמים מפיבושת.
<b>הערוך ערך כתר</b>
<h2>דף ד:</h2>
סייג, פירוש לסייג — לעשות גדר... "במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה" (במדבר כ"ב כ"ד) תר"י סייג כרמא, סייג מן הכא וסייג מן הכא.
<b>הערוך ערך סג</b>
דוכתא, פירוש מקום.
<b>הערוך ערך דך</b>
<h2>דף ה.</h2>
יפשפש במעשיו אם חטא יפשפש מעשיו ויחזור בתשובה לפני בוראו שיזכה לחיי עד, "וימשש לבן" (בראשית לא, לד) תרג' ופשפש לבן, וכן "ויחפש בגדול החל" (שם מד, יב).
<b>הערוך ערך פשפש</b>
יסורין הממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה פי' מריקין דמו ומכלין כחו מלשון המתחיל במצוה, אומרים לו מרוק (ירושלמי פסחים ספ"י), פי' כלה והשלם המצוה.
<b>הערוך ערך מרק</b>
נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין פי' ברית במלח "ברית מלח עולם הוא לפני ה"' (במדבר יח, יט), ברית ביסורין "והבאתי אתכם במסורת הברית" (יחזקאל כ, לז). וי"א "אלה דברי הברית" בסוף תוכחות והיה כי תבא (דברים כח, סט).
<b>הערוך ערך ברית</b>
<h2>דף ה:</h2>
פרהסיא פירוש בל"י בגלוי לעין כל.
<b>הערוך ערך פרהסיא</b>
דין גרמא דעשיראה ביר פי' י' בנים היו לו ומתו, ומצער ומרוב החביבות היה נושאו, ואדם קדוש כר' יוחנן היאך היה נושא עצם המת ומיטמא בכל שעה, אלא אותו עצם שן היה, ושן המת אינו מטמא, דתנן בפ"ג באהלות (מ"ג) ובפ' כה"ג בנזיר בגמ' מלא תרווד רקב (נזיר נא.) כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן, ובשעת חבורו הכל טמא, וזה תלוש היה. ומפורש בר"ג דם הנדה (נא.) כל דבר שהוא עם אדם כשנולד ואין גזעו מחליף, מטמא, לאפוקי שן אע"פ שאין גזעו מחליף אין נולד עמו, השיער והצפורן אע"פ שנולדו עמו גזען מחליף, לפיכך אינן מטמאין, אבל רמ"ח אברים טמאין במת אפי' כשנפרשו לפי שנולדו עמו, ואם תחתוך אחד מהן אין גזעו מחליף. פ"א: כשהיה הולך לבית האבל מוליכו עמו כדי לנחמם, כלומר ראו מה אירע בי, דין גרמא דעשיראה ביר וצערי גדול משלכם.
<b>הערוך ערך גרם</b>
מ"ט לא יהיב מר שבשתא לאריסיה פי' זמורות של כרם, אמר להו: ומי שבקו לי כלומר הם לוקחין בלא ידיעתי לפיכך לוקח אני מהם. אמרו לו: וכי טוב לך לגנוב שלך אחר הגנב, וזה אינו עושה אותו אלא הרוצה לטעום טעם מתיקות הגנבה, כדכתיב "מים גנובים ימתקו" (משלי ט, יז), וכדאמרי אנשי: בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. פ"א: אם אתה גונב מגנב אותו הדבר שהוא גונב, אתה טועם טעם הגנבה שהיא אסורה.
<b>הערוך ערך שבש</b>
תפלתי סמוך למטתי פי' שלא ישאר לי דבר מלאכה לעשות ויהא לבי טרוד עלי, אלא מאחרי תפלתי אסב על מטתי לאכול. ד"א: שתהא תפלתי קודמת למטתי שאם אקדים מטתי לתפלתי, אני מתירא שמא תחטפני שינה וארדם ונמצאתי ישן בלא תפלה. ד"א: שיהא מקום תפלתי סמוך למקום מטתי כדי שיהו עניים מצויים שם אגב התפלה.
<b>הערוך ערך תפל</b>
טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר: "טורף נפשו באפו" (איוב יח, ד) פי' קיימא לן בתפילת ערבית ומפני המזיקין. ד"א: מפני שגרם לשכינה להסתלק, לפיכך טורפין לו תפילתו לזה שיצא והניח לחבירו, שהשכינה שרויה אפילו בשנים, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" (מלאכי ג, טז), וכשיצא גרם לשכינה להסתלק, ועל זה טורפין לו תפלתו, שנאמר "הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו" (איוב שם), אתה גרמת להסתלק שכינה, שלא יכתב זכותו כדמפרש לקמן. פ"א "הלמענך תעזב ארץ", בתמיה, כלומר לא יעזבנו הקב"ה אלא שכינתו שורה עמו.
<b>הערוך ערך טרף</b>
<h2>דף ו.</h2>
כי כסלי לאגייא פי' כתלמים לשדה. וי"א: החורש שדה עושה אותה מישרים מישרים, מקומות גבוהין שהזרע לצדדיהן ומקומות עמוקים שהמים הולכים, הגבוהים נקראו כסלי והעמוקין נקראו אגיא. ועל השדים אומרים כי הם רבים מבני אדם וסובבין אותן ככסלי לאגיא, ככסלי שסובבין לאגיא.
<b>הערוך ערך אגיא</b>
הני ברכי דשהיי מינייהו פי' הברכיים שמתעייפין מפני המזיקין שסומכין עליהן.
<b>הערוך ערך שה</b>
נייתי קיטמא נהילא, פירוש עפר הנעבר בנפה.
<b>הערוך ערך נהל</b>
לצפרא חזי ככרעי דתרנגולא פי' רגלי המזיקין דומין לרגלי התרנגולין.
<b>הערוך ערך כרע</b>
ליתי סליתא דשונרתא אוכמתא, פירוש שיליא.
<b>הערוך ערך סיליתא</b>
ולשדייה בגובתא היא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין אותו בנקב של חבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית או מן הנוד.
<b>הערוך ערך גבתא</b>
בגושפנקא, חותם.
<b>הערוך ערך גשפנק</b>
אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה (מלכים א ח, כח) במקום רנה שם תהא תפלה — פי' במקום קבוץ עם, שמשיחין ומרננים, שם תהא תפלה.
<b>הערוך ערך רן</b>
את ה' האמרת (דברים כו, יז) ...חטיבה אחת בעולם — פי' [רב האי גאון] ציור אחד בעולם, כלומר דבר הניכר.
<b>הערוך ערך אמר</b>
<h2>דף ו:</h2>
לפרקא, שיושב וקובע פרק ומלמד תורה.
<b>הערוך ערך פרק</b>
אגרא דפרקא ריהטא פי' כדי שישמע מתחילה. אגרא דכלה דוחקא שכר ישיבת החבורה דוחקא. אגרא דבי טמיא שתיקותא שכר האבל שתיקותא ולקבל באהבה. אגרא דהספדא דלויי שמגביה קולו בהספד, שנאמר "וישא את קולו ויבך" (בראשית כט, יא). הערוך ערך אגר]. דבי טמיא, פירושו אבל, ויוצא באבט"ח ובאלב"ם.
<b>הערוך ערך טם</b>
בדובר קיימת קמי מרך, פירוש אחוריך קמי מרך, ועקרו לשון ערבי, לאחורנית קורין מוסתדבר
<b>הערוך ערך בדובר</b>
ספסירא, סייף וחרב.
<b>הערוך ערך ספסר</b>
מאי "כרום זלות" (תהלים יב, ט) דברים שעומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן — פי' התורה והמצוות שהמקיימים אותן עומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום. מאי "כרום", כי אתא רב דימי אמר: עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים
<b>הערוך ערך כרם</b>
אלא לצבות לזה.
<b>הערוך ערך צבת</b>
<h2>דף ז.</h2>
אית בהו שורייקי סומקי, עיין בערך כרבל.
<b>הערוך ערך שרייקא</b>
מטא, תרגום הגיע היום (יחזקאל ז' י"ב), מטא עדן... פירוש הגיע.
<b>הערוך ערך מט</b>
אלטייה. אביו ואמו קלל דמיו בו (ויקרא כ' ט'), תרגום אבוהי ואמיה לט קטלא חייב.
<b>הערוך ערך לט</b>
קלסטר, פנים, פירוש תואר פנים. "ואור פני לא יפילון" (איוב כ"ט כ"ד) תרגום וקלסטר אפי.
<b>הערוך ערך קלסטר</b>
<h2>דף ז:</h2>
להתגרות. "וסכסכתי מצרים במצרים" (ישעיה י"ט, ב') תרגום ואגרי מצראי במצראי, מן "אל תתגר בם" (דברים ב', י"ט).
<b>הערוך ערך גר</b>
<h2>דף ח.</h2>
נסיב, תרגום קח לך (שמות ל', כ"ג) סב לך.
<b>הערוך ערך נסב</b>
דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא פי' חיזרא — קוץ, כלומר כמו צמר שנסתבך בקוץ ובא לשלפו מגבי הקוץ, שאינו יכול לשלפו אלא בשבירת צמחי הקוץ, כך מיתת אסכרה, אבל מיתת נשיקה היא סתימת הפה בלא צער, כגון "ותישק ידי לפי" (איוב לא, כז).
<b>הערוך ערך גב</b>
דלאחורי נשרא — בע' גב כתבנו פי' ר"ח ואין שם דלאחורי נשרא, ובפי' ר' גרשום ובספרינו כתוב, ויש לפרש נשרא — העשב שבין הקוצים כמו או תחתיה מפני הנשר (סוכה י.) ומסתבך הצמר בקוץ ובעשב, וכשמשלף הצמר מאחרי הקוץ והעשב אינו משתלף בלא שבירה.
<b>הערוך ערך נשר</b>
כפי טורי בפי ושט בריש ויקרא רבה פ' ועוד ראיתי (פ"ד) כפיטורין היוצאין מן הושט. ר' חנינה אמר: כציפורין היוצאין מן הושט — פי' כאדם שרוצה להוציא חבל שיש בו קשר בחור של תורן ויש בו טורח גדול.
<b>הערוך ערך פי טורי</b>
כצפורי בפי ושט פי' מביאין סיב של דקל נרגילה (עירובין נח.) ותופרין את הספינה בו, וכשמכניסין אותו בנקב של ספינה שדומה לושט נכנס וקולו הולך וקשה מאד, וכפיטורי תבנית בציפורי, ומאי שנא הללו משאר דברים, שהללו קשין ביציאתן, פיטורי מפורש במקומו.
<b>הערוך ערך צפורי</b>
כמשחל ביניתא מחלבא פי' כמשיכת נימא של שיער מתוך החלב.
<b>הערוך ערך שחל</b>
בניתא "קלע
<b>באבן] אל השערה ולא יחטא" (שופטים כ, טז) תרג' בבינת שערא. [הערוך ערך בין</b>
עד זבולא בתרייתא שלמא — פי' פלא בלעז הנושאת הזבל ומשליכין על המת.
<b>הערוך ערך זבל</b>
תיקו פי' כמו דבר שעומד בתוך התיק ואין ידוע מה בתוכו. ודין תיקו כבר פירשנו בע' גם.
<b>הערוך ערך תק</b>
<h2>דף ח:</h2>
רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לכולהו פרשייתא דכלה במעלי יומא דכיפורי פי' הן ח' פרשיות שקורין בד' שבתות שבאלול ובד' שבתות שבאדר, ומפני שהיה רב ביבי בר אביי טרוד בחדש הכלה במסכתא דכלה ולא מצא פנאי להשלים כל פרשה בשבתה, סבר לאשלומינהו להני ח' פרשיות בערב יוה"כ, ואסיקנא: תנינא, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר.
<b>הערוך ערך כל</b>
והזהרו בורידין כרבי יהודה פי' חוטין דקין שהן מלאים דם וסמוכין לושט.
<b>הערוך ערך ורידין</b>
אל תשב במטה ארמית ומשום מעשה דרב פפא — שהיה (נושא) [נושה] בארמאי מעות, אזל למיתבעינו, כיון דעל לביתיה, א"ל: תיב על ערסא, והוה ביה ינוקא מית, אייתי סהדי אשכחיה לרב פפא דיתיב אערסא. א"ל: אנת קטלתיה, באותה שעה אמרו: אל תשב במטה ארמית.
<b>הערוך ערך ארם</b>
<h2>דף ט:</h2>
כמצולה שאין בה דגים פי' במקום שהמים עמוקים שאין הדגים מצויין שם דלא רבו בלא קרקע. כמצודה שאין בה דגן כלום פי' (כקדרה) כקריה זו לברוח שם שאין שם דגן כלום, כך לא הניחו שם שום ממון. ויש מפרשים כרשת בלא דגים.
<b>הערוך ערך מצולה</b>
ר' אליעזר אומר: משיכיר בין תכלת לכרתן. ויש ששונין בין תכלת לכרתא פי' מין צבע ירקרק, תרגום כרישין — כרתי, בשביל שהן ירוקין, ובלעז פרסני. בילמדנו "ויקרא יעקב אל בניו" כדי שיכיר אדם בין תכלת לצבע כרתינין בתוך ד' אמות.
<b>הערוך ערך כרת</b>
עד הנץ החמה פי' יציאת חמה כמו "הנצו הרמונים" (שיר השירים ו, יא).
<b>הערוך ערך נץ</b>
אילימא בין גבבא דעמרא פי' גיזי צמר.
<b>הערוך ערך גב</b>
תנא בין תכלת שבה ללבן שבה פי' שיש ו' חוטין של צמר לבן וב' חוטין של צמר הצבועין בתכלת, ואחד מאותן שנים הוא שכורך על הז' ואין ניכר אלא ביום, ירושלמי (ברכות פ"א ה"ג) כיני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה. מ"ט דרבנן, "וראיתם אותו" (במדבר טו, לט) מן הסמוך לו. ומ"ט דר"א, "וראיתם אותו" — כדי שיהא ניכר בין הצבועין, ותכלת וכרתן שניהם צמר צבוע בשני מינין.
<b>הערוך ערך תכלת</b>
ערוד הערוד מין חיה (כלאים פ"ח מ"ז), כדכתיב "פרא למוד מדבר" (ירמיה ב, כד) והוא חמור מדברי, "פרא אדם" (בראשית טז, יב) תר"י מדמי לערוד.
<b>הערוך ערך ערוד</b>
ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה פי' תלמיד ותיק.
<b>הערוך ערך ותיק</b>
העיד ר' יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים בגמ' דפ' אין צדין (ביצה כז.) אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלם — ר' שמעון בן מנסיא וחבריו אמרו הלכה כר"מ. ירושלמי במעשר שני בס"פ ב' עדה קדושה — ר' יוסי בן משולם ור"ש בן מנסיא, בהגדת קהלת (קהלת ט, ט) ולמה קורין אותה עדה קדושה, שהיו משלשין את היום, שליש לתפילה, שליש לתורה שליש למלאכה. וי"א: שהן יגעין בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ.
<b>הערוך ערך קהל</b>
אסא פי' הדס רענן, וי"א: הדס לח, וי"א: מרודד ורחב.
<b>הערוך ערך אסא</b>
חוכא, לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב', ב') הן דחוכא מערבב מאי חדוותא עבדא.
<b>הערוך ערך חך</b>
<h2>דף י.</h2>
הנהו בריוני פי' לסטים ופריצים.
<b>הערוך ערך בריוני</b>
שפיל לסיפיה דקרא "ולירכתי המשכן" (שמות כו, כב) תר"י ולשפולי דמשכנא, "ונגוע בקצהו" (שמות יט, יב) תר"י שיפולוי, ביהושע "תחת הר חרמון" (יא, יז) תרג' שיפולי טורא.
<b>הערוך ערך שפל</b>
בהדי כבשי דרחמנא למה לך בהדי כבשי דקב"ה למה לך פי' מה שמכבש וגוזר המקום.
<b>הערוך ערך כבש</b>
<h2>דף י:</h2>
שחיפה את ההיכל כולו בטבלאות של זהב פי' בלעז קורין לנסר טבולא.
<b>הערוך ערך טבלא</b>
אכסדרה גדולה היתה וחלקוה פי' אכסדרה היא איספלידה בלשון תלמוד, והוא בית שיש לו שלש דפנות ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברחבו של בית כולו, ופעמים שעושין לו אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן, הן חסר הן יתר. תרגום "המסדרונה" (שופטים ג, כג) לאכסדרה.
<b>הערוך ערך אכסדרא</b>
"ויגש גחזי להדפה" (מלכים-ב, ד, כז) נתן ידו בהוד יפיה פי' בין דדיה.
<b>הערוך ערך הדפה</b>
שרפרף ספסל קטן וכן כסא שלפני קתידרא.
<b>הערוך ערך שרפרף</b>
<h2>דף יא.</h2>
לאחד שאמרו לו: זקנך מגודל. אמר להן: יהא כנגד המשחיתים פי' המשחיתים המגלחים ומשחיתים זקנם, כנגדם זה מגדל זקנו, כלומר זה חלוף מעשיהן ונמצא זה חולק עליהן, כך זה הטה וזה זקף.
<b>הערוך ערך זקן</b>
<h2>דף יב.</h2>
ומפני מה ביטלום, — מפני תרעומת המינים — פי' שלא יאמרו אין עיקר התורה אלא עשר הדברות. ירוש' (פ"א ה"ג) מפני טינת המינין, שלא יאמרו אילו לבדם ניתנו למשה בסיני.
<b>הערוך ערך תרעומת</b>
<h2>דף יב:</h2>
רב ששת כי כרע, כרע כחיזרא פי' רב האי גאון חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל, וקורין אותו אלחזר. וכריעה שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד בברייתו, ואפילו בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו כדי שיהיה כאגמון שראשו כפוף, ואשר אמרו "עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה" (ברכות כח:), גם על העיקר הזה הוא שיכוף את ראשו ויהא צוארו מעוקם שיתפקקו חוליות שבו אף שיכרע עד שיתפקקו האחרות, ולא שיכוף את עצמו כך אלא כך כדי שיראה איסר כנגד ליבו. והמיקל שאינו מהדר, מנענע ראשו ויוצא, ואפילו המנענע כופף צוארו.
<b>הערוך ערך חזר</b>
זקיף כחיויא פי' נחש.
<b>הערוך ערך חוי</b>
לא זכיתי פי' ענין מציאה, וי"מ ענין זכות, וי"מ ענין נצוח.
<b>הערוך ערך זך</b>
<h2>דף יג.</h2>
בקורא להגיה שאינו קורא המגילה בניקודה אלא בכתיבתה, כגון מִקרא קורא מַקרא חסר יוד, בענין זה קוראהו להגיה וזה שצריך לכוין את לבו, פ"א: שבתחילה היה קורהו להגיהו ולא היה קורא אלא דילוגין, וכיון זה לבו וקורא שלא לדילוגין — יצא.
<b>הערוך ערך גה</b>
<h2>דף יג:</h2>
עד על לבבך בעמידה פי' בירושלמי צריך לקבל מלכות שמים מעומד, כיצד, היה מהלך בדרך והגיע זמן ק"ש לא יקרא כשהוא מהלך בדרך, אלא יעמוד ויכוין לבו כהוגן ויקבל עליו עול מלכות שמים ואח"כ יחזור לדרך, אבל האומר שאם היה יושב יעמוד טעות הוא בידו.
<b>הערוך ערך עד</b>
בר פחתי פי' בר רברבני, כדכתיב: "והפחות הראשונים" (נחמיה ה, טו), איכא דאמרי בר פאתי, כדכתיב "ומחץ פאתי מואב" (במדבר כד, יז), פי' שהיה לו פנים בהלכה ובכל מקום. בר פחתי — בשעה שמעביר ידיו על גבי עיניו, פי' רב האי מפרשי רבנן שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה. פ"א ששמענו: מין היה באותו היום לפניו וחשש שלא ילעיג כשהוא מסביב עיניו בד' רוחות. פ"א: היה מכסה עיניו שלא יביט הנה והנה ויהרהר אחר מעשים אחרים, ור"ח פי' בעת שהיה מעביר ידיו על עיניו לרחצן במים ומפרשינן בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) כד תחמיניה לר' יהיב ידוי על אפוי ההיא שעתא מקבל עליה מלכות שמים.
<b>הערוך ערך בר פחתי</b>
פרקדן לא יקרא קריאת שמע פי' השוכב על שדרו ופניו כלפי מעלה, וכן פי' רב האי ז"ל. וי"מ: הישן על פניו משום דאתי לאיחמומי, ובנדה מפורש שגזירות חימום הוא, ודייקי אפורקדון — אפוי בקידה. ורבי משה בר יעקב בר משה בר אבון מן נרבונא היה מפרש אפוריא קדן.
<b>הערוך ערך פרקד</b>
מצלי פי' לא היו טחין פניהם בהדיא בקרקע אלא מטין על הצד.
<b>הערוך ערך צל</b>
<h2>דף יד.</h2>
רב אמי ורב אסי טעימי עד רביעתא פי' גאון מטעמת זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו, ודאי לא פירש בכל טעימה וטעימה כדי רביעית או ביום כולו בכמה פעמים עד כשיעור זה, ומן הכלל למדנו, דאכילה ושתיה הוא דקביל עליה, והוא לא קאי אכיל ושתי, אבל הנאה לא קביל עליה, אע"ג דקא מתהני אין בכך כלום, הלכך טועם ואין בכך כלום. ורב אמי ורב אסי דהוו טעימי עד רביעתא, אם תאמר כך היה מעשה שכל זמן שהן מבקשין לטעום מכניסין רביעית לתוך פיהן, הרי אין צריכין לכל כך, כי פחות מכך הרבה מאד בבאו אל הפה הרי הטעם נודע, אלא ש"מ שאין טועמין ביום תענית כלום מכל המינים בכמה טעימות אלא עד רביעית, אבל יותר מכאן לא, ואין זה מותר עד שיהא מתכוין מעיקרא לטעום שהוא נזהר מבית בליעתו שלא יכנס בו כלום.
<b>הערוך ערך רבע</b>
<h2>דף יד:</h2>
אמת אמת תפשיה להאי פי' דומה זה כאילו שיחת אמת אמת אוחזתו, כדרך ששיחת המלה אוחזת השוטים, כדאמרינן במי שאחזו קורדיקוס (גיטין ע:) "ודילמא שיחה דלאו [לאו] נקטיה, א"נ הין הין נקטיה".
<b>הערוך ערך אמת</b>
החופר כוך (מ"ק ח:) מאי כוכין, אמר רב יהודה: כוכין — בחפירה, וקברות — בבנין. "תבוא בכלח אלי קבר" (איוב ה, כו) תרג' תעול בשלימות שנייך בכוכא לבית קבורתא.
<b>הערוך ערך כוך</b>
רב שלוחיה הוא דעות פי' השליח לא הלך בדרך ישר ואיחר והביא תפילין לאחר שקרא קריאת שמע.
<b>הערוך ערך עוים</b>
<h2>דף טו:</h2>
"בפרש שדי מלכים בה תשלג" (תהלים סח, טו) פי' כשאתה מפרש ומדקדק אותן אותיות ותיבות שיש בהן מלכות שדי דהיינו קריאת שמע, מלכים בה, אותו גיהנם מקום מלכי אומות העולם הוא, בה תשלג — תצנן.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
<h2>דף טז.</h2>
רב אמי ורב אסי הוו קא קטרי גננא לר' אלעזר פי' כילה. "כחתן יוצא מחופתו" (תהלים יט, ו) תרג' כחתנא נפיק מגנוניה.
<b>הערוך ערך גנן</b>
אבל פתח ב"למען ירבו ימיכם", דוושיה נקט פי' הילוכו ומנהגו וסידורו נקט.
<b>הערוך ערך דווש</b>
בראש הנדבך פי' כמו "נדבכין די אבן גלל" (עזרא ו, ד), "וטור סביב בהם" (יחזקאל מו, כג) תרג' ונדבכין עבידין להון, ובתלמוד שמו דומוס והוא שורת בנין החומה.
<b>הערוך ערך נדבך</b>
<h2>דף טז:</h2>
אסטניס — אסתניס פי' אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס. אסתניס אני שהוא בל"י חולה. וישראל שבין היונים לועזים "הנה אביך חולה" (בראשית מח, א) — אסתנס.
<b>הערוך ערך אסתניס, איסתניד</b>
נכנס לאפליון פי' חדר לפנים מטרקלין כמו "עופל ובחן" (ישעיה לב, יד) "ויבא אל העפל" (מלכים-ב ה, כד).
<b>הערוך ערך אפליון</b>
פושרין שלא הוחמו כל צרכן.
<b>הערוך ערך חרש</b>
יחול לבבינו תאות לבבינו, ולא נתבייש מאבותינו יותר מאבותינו. מדין קשה שיכולין אנו לדון שלא בקושי.
<b>הערוך ערך יחול</b>
<h2>דף יז.</h2>
בקרן אורה כלומר שיהא לנו אורה.
<b>הערוך ערך יחול</b>
מרק ממרקין — פי' מריקין דמו ומכלין כחו מלשון המתחיל במצוה, אומר לו: מרוק, פי' כלה והשלם המצוה.
<b>הערוך ערך מרק</b>
מרגלא בפומייהו דרבנן פי' לשון רגילות החכמים כולן המפורשין כאן, אע"פ שהן יסודי עולם אין מחזיקין טובה לעצמן בהחזיקם בתורה אומרים כבעלי אומניות אנו, אני בריה והאומן בריה, הוא מתעסק במלאכתו לחרוש ולזרוע ולקצור ולטחון ולאפות, ואני מתעסק במלאכתי ללמוד וללמד.
<b>הערוך ערך מרגל</b>
כשם שאינו מתגדר במלאכתו כך אני איני מתגדר במלאכתי פי' ענין מתגדל, מה הוא אינו מתגדל ואין לו שררה במלאכתו אף אני איני מתגדל במלאכתי.
<b>הערוך ערך גדר</b>
עולמך תראה בחייך פי' מעין אותן טובות שעתיד הקב"ה לשלם לך לעולם הבא תראה כשאתה בחיים.
<b>הערוך ערך עלם</b>
<h2>דף יז:</h2>
"אין פרץ" (תהלים קמד, יד) שלא תהא סיעתינו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג שפרץ בנוב עיר הכהנים (שמואל-א כב, ט), ואין יוצאת כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל פי' שהיה יועץ רע וביועץ רע כתיב ביה יציאה, שנאמר "ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל" (נחום א, יא). "ואין צוחה ברחובותינו" זה גיחזי שהיה מצורע וצווח, כדכתיב "וטמא טמא יקרא" (ויקרא יג, מה).
<b>הערוך ערך פרץ</b>
"אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה" (תהלים קמד, יד) כבר פי' בע' פרץ. ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי, ובחלק בגמ' שלשה מלכים במנשה (סנהדרין קג.) "ונגע לא יקרב באהליך" (תהלים צא, י) שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי, פי' שהיה מעמיד ע"ז בשווקים וברחובות... כמקדיח תבשילו שמשחיתו מרוב מלח שאינו נאכל מחמת מלחו.
<b>הערוך ערך קדח</b>
גאובאי טפשאי פי' גוים רשעים ונקראים על שם מקומם.
<b>הערוך ערך גאובאי</b>
דרשב"ג חייש ליוהרא פי' יהירי — גסי הרוח.
<b>הערוך ערך יהר</b>
מי שמתו מוטל לפניו אע"פ שאינו לפניו ממש, אלא הלך לצורך המת או החזיר את פניו, או היה בבית אחר, כמוטל לפניו דמי.
<b>הערוך ערך טל</b>
העומדין בשורה הפנימין פטורין פי' שורה הרואה את הפנים — פטורין, פנימין של שורה שרואין פניהם של אבלים פטורים מקרית שמע ומן התפלה. שורא — דרא בהספד, שנאמר: "ישור על אנשים" (איוב לג, כז). מנהגם אחר שקוברין את המת עושים שלש שורות, שורה אחת עומדין שם קרוביו ורעיו של מת, שורה שנית אוהביו ורעיו, והאבלים בין שתי השורות, שורה שלישית שאר הקהל, והמקום הזה מעותד לדבר, ומספידין שם לפי כבוד המת ונקרא שדה בוכים. ויש מפרשים: שורה אחת כנגד האבל קרוביו ורעיו, שורה שנית מי שהוא בכבודו ובאהבתו פחות מהן מעט, ושלישית פחותין מן השניה, והפנימיים רואין את האבל שהן קרובין לו יותר מן הכל.
<b>הערוך ערך שר</b>
<h2>דף יח.</h2>
ת"ר: המוליך עצמות ממקום למקום, הרי זה לא יתנם בדיסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהן מנהג בזיון פי' שני שקין מחוברין ומונחין על החמור, אחד מצד זה ואחד מצד אחר, ובלשון ישמעאל אלכרג.
<b>הערוך ערך דיוסק</b>
הוה קא גררא תכילתיה דר' יונתן עילוי קברי.
<b>הערוך ערך תכלת</b>
<h2>דף יח:</h2>
"בן איש חיל רב פעלים" (שמואל-ב כג, כ), חי כתיב, וכי הוא איש חי וכולי עלמא בני מיתי ננהו, — אלא בן איש חי — שאפילו במיתתו קרוי חי.
<b>הערוך ערך איש</b>
"והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג" (שמואל-ב כג, כ) דתבר גזיזי דברדא וטבל פי' חתיכות חזקות של ברד.
<b>הערוך ערך גז</b>
חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד פי' וילון שיש לפני כילת חתנים ולפני פתחי המלאכים.
<b>הערוך ערך פרגד</b>
אשתקד פי' שנה שעברה כלומר שתא קדמיתא.
<b>הערוך ערך אשתקד</b>
אזל בתריה לחצר מות פי' בית הקברות, חצר שהמתים מוטלין בה.
<b>הערוך ערך חצר</b>
צנורא דדשא פי' שהדלת עומד
<b>ת] בציר. [הערוך ערך בצין</b>
בדוך פלן פי' מקום.
<b>הערוך ערך דך</b>
ואימא לה לאימא תשדר לי גובתא דכוחלא פי' גובתא היא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין אותו בנקב של חבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית או מן הנוד.
<b>הערוך ערך גבתא</b>
דלמא דומה קדים ומכריז להו פי' שר הממונה על המתים.
<b>הערוך ערך דומה</b>
דלעגל פי' הוא מהרה. "כי רננת רשעים מקרוב" (איוב כ, ה) תרג' ארום בועת רשיעי שצייא בעגל.
<b>הערוך ערך עגל</b>
באמתא דרחיא פי' כל תפיסת הריחים של יד קרוי אמת הריחים.
<b>הערוך ערך אם</b>
<h2>דף יט.</h2>
צורבא מדרבנן חוזק תלמידי חכמים.
<b>הערוך ערך צרב</b>
כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים פי' אחרי מטתן לשון הטייה הוא, כלומר נטה מדרך הישרה, וכדתנא דבי ר' ישמעאל: אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, שודאי חזר בו ועשה תשובה, לפיכך אסור לספר בזה, ואסיקנא ה"מ בעבירת הגוף, אבל בגזילת ממון עד שיחזיר לבעליו, זה פ' ר"ח אחר מיטתן ופי' שמספר ממנו גנאי לאחר מיתתן.
<b>הערוך ערך אחר</b>
והמגיס דעתו כלפי מעלה פי' שטורח להקב"ה יותר מדאי ועובר הוא ומזלזל בדברי חכמים שאמרו לא נכון לעשות כן, כההוא מעשה דרבא דפ' חסידים (תענית כד:) מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי, למחר אשכחיה לפורייה דמרשם בסכיני, ועוד אתה הטרחת תאנה להוציא פירותיה בלא זמנה (תענית כד.).
<b>הערוך ערך גס</b>
דוגמא השקוה ולשון לעז הוא דוגמא. ס"א: דוכמא פי' גרים שכמותה השקוה, כלומר שמעיה ואבטליון שבאו מטיפת גרים הן השקו גיורת, להראות שהן חשובין בישראל ונמצאו מזלזלין בכבודן — פי' ר"ח ז"ל. (בירושלמי מו"ק פ"ג ה"א) דוכמא השקוה, מהו דוכמא, — דכותה פירוש גרים שכמותה השקוה, כלומר גינה שמעיה ואבטליון, הדא אמרה, המבזה הזקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי, שאלו לפני רב האי גאון: אשכחן בפי' דאית גבן דדיכמא — מי צבע, אי הכי מפרשו רבנן מי צבע, מ"ט אשקיוה, והשיבם הכי: דאמר עקביא בן מהללאל לא אשקוה מי סוטה, אלא היו כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאילו מי סוטה הן, כדרך שאמר שלמה "גזרו את הילד החי" (מלכים-א ג, כה), ושלא לעשות כן אלא דרך חקירה כדי שיתגלה לו הסוד.
<b>הערוך ערך דגם</b>
את מי נידו את אלעזר בן חנך שפקפק בנטילת ידים ענין זלזול היתר ושיבור.
<b>הערוך ערך פק</b>
אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו "כי הילדים רכים" (בראשית לג, יג) תרג' ירו' ארום טלייא מתחטיין, ובתרגום "ונקרב את קרבן ה"' (במדבר לא, נ) מפרנקיתא ומחטיתא... פי' ענין עינוג. פ"א של רבינו גרשום: שמקריבן אצלו כמו הטה.
<b>הערוך ערך חטא</b>
גדיים מקולסין פי' גדי מקולס שתולים חוצה לו כדרך שתולה המגן לאדם. ת"ר: איזהו גדי מקולס, כל שצלאו כולו כאחת, נחתך או נשלק ממנו אבר אין זה גדי מקולס. "וכובע נחושת" (שמואל-א יז, ה) וכן "והתיצבו בכובעים" (ירמיה מו, ד), "צנה ומגן וקובע" (יחזקאל כג, כד) בב"ר פ' צוצלין קלוסין סבכין.
<b>הערוך ערך קלס</b>
וזה תנורו של חכנאי ס"א של עכנאי פי' בגמ' דהזהב (בבא מציעא נט.) שהקיפוהו תשובות כעכנא שהוא מין נחש ומקפת ראשה לזנבה, פי' חתכו לתנור חליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כדי שלא תדבק חוליא עם חברתה ויחלים התנור. ר' אליעזר מטהר, כלומר מאחר שהחול בין חוליא לחוליא אינן מדובקות לעולם ורואין אותן כאלו מפורדות הן, ואינו תנור כלל, וחכמים מטמאין, קסברי השתא מיהת תנור הוא וכלי הוא דהא לא איפרדו חליותיו ומשמש כדרכו, וזהו תנורו של עכנאי.
<b>הערוך ערך חכן</b>
וזהו תנורו של עכנאי שהקיפוהו הלכות כעכנא זו וברכוהו על אשר חלק על דברי רבים שנמצא כאילו זלזלם. ואסיקנא ר' יהושע לא בעי לשון נידוי מפורש במשנתינו, אלא מדמי מילתא למילתא ומשכח עשרים וארבעה, ר"א לא מדמי אלא בעי נידוי מפורש במשנתינו ולא אשכח אלא תלתא.
<b>הערוך ערך עכן</b>
<h2>דף יט:</h2>
בבית הפרס דרבנן בפי"ז באהלות (מ"א) החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס. עד כמה הוא עושה, — מלא המענה מאה אמה, והא תניא: שלשה בית הפרס הן: שדה שאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר, ושדה בוכים. מאי שדה בוכים, ר' יהושע משמיה דעולא אמר: שמפטירין בה מתים. ובית הפרס דרבנן, כדאמרינן בבית הפרס דרבנן, ובפ' חומר בקודש (חגיגה כה:) בית הפרס... לא העמידו דבריהן במקום כרת, ובפסחים ס"פ האשה (צב.) האונן והמצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהן במקום כרת.
<b>הערוך ערך בית הפרס</b>
"ולאחותו" מה ת"ל פי' ולאחותו מה ת"ל בנזיר, כלומר לאחיו אינו מטמא לאחותו לא כ"ש, א"כ מה ת"ל ולאחותו, הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שבשתיהן אע"פ שהן מצות עשה שהוא חייב עליהן כרת, כדתנן בכריתות (ב.): הפסח והמלה מצות עשה והן בכרת, דכתיב "וערל זכר אשר לא ימול" (בראשית יז, יד) וגו', וכתיב "וחדל לעשות הפסח ונכרתה" (במדבר ט, יג) וגו', ושמע שמת לו מת, יכול יטמא, אמרת לא יטמא. דייקינן מדכתיב "והאיש אשר הוא טהור" וגו' ומן "וערל זכר אשר לא ימול", כלומר אינו רשאי להטמא למתו ולבטל המצוה. יכול אף למת מצוה לא יטמא שאם נטמא נמצא בטל מן המצוה, ת"ל "ולאחותו", הנה הנזיר מצווה שלא להטמאות וכתיב "ולאחותו" מופנה ללמד ממנה, לאחותו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה אע"פ שמבטל העבודה. ענין אחר: "ולאחותו" מה ת"ל, מופנה הוא, דלא הוה צריך ליה, ומה אם לאביו ולאמו ולאחיו אינו מיטמא, לאחותו לא כ"ש, למה בא, לומר לך הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יטמא, אמרת לא יטמא, כשם שאינו מטמא הנזיר בימי נזרו שהוא מוזהר בהן בלי ליטמאות, שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול את בנו ביום שמיני, לפיכך יתעסק במצוה ואל יטמא למת כמו הנזיר שמשמר טהרתו ואינו מטמא לאחותו, יכול כשם שאינו מטמא למתו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל: "ולאחותו", לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה.
<b>הערוך ערך אח</b>
<h2>דף כ.</h2>
שב ואל תעשה שאני פי' לא ענש הקב"ה למיטמא ובטל מלעשות פסח, אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח, ולא עבר המיטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני, וזהו שב ואל תעשה שאני, כלומר קל הוא זה, מפני כך דחאו כבוד מת מצוה, אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות, וקיימא לן: דסדין בציצית, וכבשי עצרת, ולולב, ושופר, והזאה, וערל, ואיזמל, הנהו כולהו שב ואל תעשה נינהו, וכן בס"פ האשה דפסחים (צב.) ובהאשה רבה דיבמות (צ:) זה פי' ר"ח. ורב האי גאון פי' האי ברייתא של הולך לשחוט את פסחו, אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת מצוה נאמר לו שב ואל תעשה פסח, ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות, אבל כלאים שהוא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות. ומפורש בהאשה רבה דיבמות דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו' שב ואל תעשה אינון ולא קשין על מצות לא תעשה. פירוש מגנצא: שב ואל תעשה שאני, להכי יכול לבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא, דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה דפסח, אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו.
<b>הערוך ערך שב</b>
האשה שהיא כובשת ירק פירוש והיא טבולת יום.
<b>הערוך ערך כבש</b>
זיתים שכבשן בטרפיהן פי' זו המשנה בעוקצין, וראש הפרק הוא: זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים לפי שלא כבשן אלא למראה (עוקצין פ"ב מ"א), והיה אומר לתלמידיו הויות דרב ושמואל קחזינא הכא, כלומר הלכה קשה היא וצריכה יגיעה כמו הויות דרב ושמואל, כולהו תנויי בנזיקין הוה — פי' באותן הדורות לא היו יגעים אלא בדברים הקשים אבל השאר פשוטים היו להם ולא היו צריכין לטרוח בהן. פי' אחר: זיתים שכבשן בטרפיהן ונגע שרץ לטרפיהן שהן חוץ לקדרה לא טימא למה שבקדירה, האשה שכובשת ירק בקדירה ותולה ממנה ירק חוץ לקדירה ונגע בה שרץ אין מטמא למה שבקדירה מתניתין בעוקצין. י"ג מתיבתא — פי' י"ג אפי. ס"א: מתיבתין ומפרשין ענינים.
<b>הערוך ערך זת</b>
הויות, פירוש הקושיות שהיו נושאין ונותנין בהן.
<b>הערוך ערך הויא</b>
מתיבתא, כלומר חכמי בתי מדרשות.
<b>הערוך ערך מתיבתא</b>
חזא להך איתתא דלבשה כרבלתא בשוקא פי' בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה. בילמדנו פרשת הן האדם "כרבלתהון" (דניאל ג, כא) אלו הקסידין שבראשיהן כמין כובעין. וי"א: אלו הטליות שהן עטופין.
<b>הערוך ערך כרבל</b>
היינו דאמרי אינשי מתון מתון ארבע מאה זוזי שוי פי' הממתין ואינו ממהר מרויח ת' זוזי.
<b>הערוך ערך מתן</b>
דמיין עלי כקקי חיוורי פי' אוזין לבנים, נראין הדברים שגם אלו עופות טמאין כעופות של מעלה וכולן שוין.
<b>הערוך ערך קק</b>
אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" (בראשית מט, כב), א"ת "עלי עין" אלא "עולי עין" פי' כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקם, אלא מועיל להן ומעלין ביותר. ר' גרשום זצ"ל פי': שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו, ורבינו חננאל ז"ל היה שונה עלי עין, כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני.
<b>הערוך ערך על</b>
<h2>דף כא.</h2>
ולואי "הן לו יהי כדבריך" (בראשית ל, לד) תרג' ברם לווי יהי כפתגמך, ת"י לואי, "אך אם אתה לו שמעני" (שם כג, ג) תר"י ולוואי את מקבל מנאי.
<b>הערוך ערך לווי</b>
<h2>דף כא:</h2>
ונדה שפלטה שכבת זרע "ולא תקיא הארץ" (ויקרא יח, כח) תר"י: ולא תפלוט ארעא.
<b>הערוך ערך פלט</b>
גרידא פי' לבדה.
<b>הערוך ערך גרידא</b>
<h2>דף כב.</h2>
שונה הוא ברגליות, פירוש דבר שהוא רגיל לשנות בו.
<b>הערוך ערך רגל</b>
ובלבד שלא יציען, פירוש שלא ילמד לאחרים כשהוא בעל קרי, ודבר זה אנו לומדים מקל וחומר מסיני, אם ללמוד אסור, ללמד לא כל שכן.
<b>הערוך ערך צע</b>
ושונה הוא בהלכות דרך ארץ, פירוש מסכתא קטנה ושמה דרך ארץ ומותר לשנות בה.
<b>הערוך ערך הלך</b>
נחום איש גם זו לחשה ליה לרבי עקיבא, פירוש אמרה לו דרך סוד.
<b>הערוך ערך לחש</b>
אודנא דמיא, פירוש אודני אמבטי של מים, ויש ספרים כתוב בהן אונא דמיא.
<b>הערוך ערך אודנא</b>
בי מסותא, מסחותא ח' מובלעת והוא המרחץ.
<b>הערוך ערך מסותא</b>
רב נחמן תקן חצבא בת ט' קבין, פירוש כד שהכין ט' קבין.
<b>הערוך ערך חצב</b>
לא שנו אלא לחולה לאונסו, פירוש שראה קרי באונס שלא בתשמיש. אבל חולה המרגיל, שראה קרי מחמת תשמישו אינו נטהר אלא במ"ם סאה של מקוה.
<b>הערוך ערך רגל</b>
באישא הוה בקילעא דר' הושעיא, פירוש חולה.
<b>הערוך ערך באישא</b>
בקילעא, "בל פרשו נס" (ישעיה ל"ג, כ"ג) תרגום ולא אפשר למפרס עלוהי קלע.
<b>הערוך ערך קלע</b>
<h2>דף כב:</h2>
אצטמיד חצביה דרב נחמן פי' נתחבר השבר שנשבר, כלומר עלתה לו ארוכה, "ולנשברת לא חבשתם" (יחזקאל לד, ד) תרג' ולתבריא לא צמדתון.
<b>הערוך ערך צמד</b>
ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, ור' אלעזר ור' יוסי בר' חנינה פי' נמצאו תרי זווי ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי זווא חד, ר' אלעזר ור' יוסי בר' חנינה זווא חד, חד מהאי זווא וחד מהאי זווא, כגון ר' יוחנן ור"א ור' יהושע ור' יוסי או אפכא ר' יוחנן ור' יוסי ור' יהושע ור"א.
<b>הערוך ערך זוו</b>
כרכי ריפתא בהדי הדדי פי' אכלו לחם ביחד.
<b>הערוך ערך כרך</b>
משרה פי' שריית הפשתן.
<b>הערוך ערך שר</b>
<h2>דף כג.</h2>
לא שנו אלא בית כסא קבוע פי' מקום שהוכן לבני אדם להפנות בו לגדולים (וכל שכן להשתנה), מדרון מקום שהמים נמשכין ויורדין ואינן נקוין ולא נבלעין במקומן. עראי מקום שנזדמן לאדם בהליכתו בדרך ונפנה או השתין מים בו.
<b>הערוך ערך בית כסא</b>
משתלי תרג' "זנח ה' מזבחו" (איכה ב, ז) אשלי ה' מדבחיה.
<b>הערוך ערך שלה</b>
<h2>דף כג:</h2>
צורר אדם מעותיו עם תפיליו באפיקרסתו פי' לבוש התחתון והוא פתוח בכתפיו וכשלובשו קושרו, כדאמר בסוף מקואות באידך פירקין הקשר של אפיקרסותו שבכתף, ותניא אידך בדרך ארץ (פ"י) הנכנס למרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואח"כ מתיר אפקרסו התחתונה, וכשיוצא ללבוש מניח אפקרסו התחתונה, ולובש חלוקו, וחוגר אזורו ומתכסה בטליתו ומניח כובעו ונועל מנעלו.
<b>הערוך ערך אפיקרסין</b>
<h2>דף כד.</h2>
מנח להו אשרשיפא פי' ספסל קטן וכן כסא שלפני קתידרא, ספסל גדול לפני ספסל קטן.
<b>הערוך ערך שרפרף</b>
היה שער יוצא לו בבגדו מהו קורא או לא, קרי עליה: שיער שיער פי' השיער שיער הוא ולא בשר, כשבשרה מכוסה ושערה יוצא מתוך בגדה, כיוצא בו קרי עליה (חולין יט:) גוי, גוי.
<b>הערוך ערך סער</b>
כולהו חדא מחיתא מחתינהו פי' "מעשה אורג" (שמות כח, לב) תרג' עובד מחי.
<b>הערוך ערך מח</b>
במקום התורף מקום מבוזה שאינו מוצנע, מקום הטנופת, ול' יוני הוא ובלעז נמי לדבר שאינו הגון קורין תורפי.
<b>הערוך ערך תרף</b>
דורשי רשומות אמרו: "והיו חייך תלואים לך מנגד" (דברים כח, סו) זה התולה תפילין פי' פסוקים הרשומים.
<b>הערוך ערך רשם</b>
לא קשיא, כאן ברצועה כאן בקציצה פי' יש לתפלה של ראש ד' בתים ומכונסין לתוכה ד' פרשיות: שמע, והיה אם שמוע, קדש לי, והיה כי יביאך, וכל בית שמו קציצה, לפי שהיא קצוצה מחברתה. פ"א: קציצה היא הטבלא. במגילת איכה יעיב (פי' בלע) ובסוף הגדה דפ' הנזיקין (גיטין נח.) מ' סאה קציצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר.
<b>הערוך ערך קץ</b>
שגיהק פי' רוטרי.
<b>הערוך ערך גהק</b>
ופיהק פי' פותח פיו בכל כחו ובלעז בלייר, ויש אומרים: אלרי, ויש אומרים אשתטנדקלרי.
<b>הערוך ערך פהק</b>
<h2>דף כד:</h2>
ולא יניח ידו על סנטירו ולא יניח ידו על צדו סנטירו — כמו סטרו ופירושו צלע, והנו"ן יתרה כמו קינסה — שהוא קיסם, חנגא — חג, והן כסליו שנראה כעומד בקלות ראש.
<b>הערוך ערך סנטר</b>
עטוש אעיטוש לא קשיא, הא מלמעלה הא מלמטה פי' מלמעלה יפה הוא, כגון זה דגרסינן בסוף חלומות דפ' הרואה "עיטוש יפה לחולה" (ברכות נז.) דכתיב "עטישותיו תהל אור" (איוב מא, י), והוא מחוטמו ובפיו, ובלעז אישטרנוטרי. בהאשה פ"ט בנדה (סג.) אלו הן הווסתות מפהקת ומעטשת מלמטה, כגון זה דגרסינן בס"ג דפ' הרואה (לקמן סב.) ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חבירו שומעו.
<b>הערוך ערך עטש</b>
<h2>דף כה.</h2>
עמוד החוזר הרעי היוצא משפת החלחולת ולח, ובהיותו יבש יוצא כמין עמוד, סילון הוא קילוח השתן שיוצא כמו הסילון, כבר פירשנו בע' הדרוקן וירקון.
<b>הערוך ערך עמד</b>
רשב"ג אומר: עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרקון, סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון פי' עמוד החוזר — עמוד של צואה שהתחיל לימשך לצאת חוץ לטבעת ונטרד ולא הפילו לחוץ אלא החזיר ועמד והלך, מביא את האדם לידי הדרקון ניפוח בטן וחלי מעים עד שימות. [הערוך ערוך הדרוקן]. סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון פי' סילון החוזר — אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן, מביא אותו לידי ירקון, חולי שמראהו כירק.
<b>הערוך ערך ירק</b>
הני ציפי דבי רב פי' מחצלות שהיו יושבין עליהן והיו שולחי זמורה, ואחרים בני רב עוסקין בתורה.
<b>הערוך ערך צף</b>
כל זמן שמטפיחין פי' משקין שנשפכו לארץ או ע"ג כלי ולא נבלעו יפה יפה, אם יש בהן ממש, שאם יניח ידו עליהן נדבקין בידו ונעשית לחה, שיעור כשיניח ידו על בגד או על הכלי אם לא יודע מקום ידו זהו משקה טופח. ואם יודע מקום הנחת ידו זהו טופח על מנת להטפיח.
<b>הערוך ערך טפח</b>
ואינה נפרכת "יבש היה כעץ" (איכה ד, ח) תרג' הוה פריך כקיסא.
<b>הערוך ערך פרך</b>
א"ל: זיל עיין אי מתפלייא איתפלוי אם נתפלחה ונתבקעה כמו "פולח ובוקע בארץ" (תהלים קמא, ז), "עד יפלח חץ כבדו" (משלי ז, כג) ועדיין לא הגיע להיות כחרס.
<b>הערוך ערך פל</b>
<h2>דף כה:</h2>
צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה פי' כגון שיש מחיצה של זכוכית בין הקורא קריאת שמע לרעי.
<b>הערוך ערך עששית</b>
גרף של רעי פי' כלי עמוק ובדרז"ל: כלי שבו אדם נפנה ועושה צרכיו.
<b>הערוך ערך גרף</b>
<h2>דף כו.</h2>
גלימא אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי "לאשר על המלתחה" (מלכים-ב י, כב) תרג' לדממנא על קומטריא, פי' לשון ערבי יוני רומי ואדומי.
<b>הערוך ערך קמטר</b>
הני בתי כסאי דפרסאי כסתומין דמו פי' שעושין חפירות בקרקע עמוקות שיורדת צואה לתוכן וכל שכן להשתנה, מקום מדרון שהמים נמשכין ויורדין ואינן נקוין ולא נבלעין במקומן.
<b>הערוך ערך בית כסא</b>
ר' יהודה אומר: עד פלג המנחה פי' מנחה גדולה מו' שעות ומחצה ולמעלה כנגד תמיד של בין הערבים, דתנן (פסחים נח.) ערב שבת נשחט בו' ומחצה, מנחה קטנה מט' ומחצה ולמעלה כנגד קריבתו כשהוא מתאחר, כדתנן: (פסחים שם) תמיד נשחט בח' ומחצה וקרב בט' ומחצה, פלג מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, נשארו ד' שעות ומחצה, חלקם זו היא פלג מנחה גדולה, פלג מנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולמעלה, נשארו ב' שעות ומחצה, חלקם זו היא פלג מנחה קטנה, ויבא בי"א שעות פחות רביע.
<b>הערוך ערך פלג</b>
<h2>דף כז.</h2>
על תרנגול שנסקל בירושלים פי' שלא תאמר שאין כל מין הבהמה נסקל כשיהרוג אדם אלא שור בלבד, שפרט הכתוב (שמות כא, כט) "השור יסקל", אלא כל בהמה ואפילו עוף, שהרי תרנגול בירושלים הרג תינוק שנקר מוחו והרגו ונסקל. ירושלמי בפ' המוצא תפילין (רפ"י) ראה ראשו רופף הלך וניקרו.
<b>הערוך ערך תרנגול</b>
הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה פי' בחירתא מס' דעדיות, שהלכותיה מובחרות מקובצות מכל המשנה ונשנית ביום שהושיבו את ר"א בן עזריה בראש, שסילקו שומר פתח בית המדרש ונכנסו כל תלמידי חכמים וכל אחד העיד מה ששמע מרבו.
<b>הערוך ערך בחר</b>
מאן תנא להא דת"ר "וחם השמש ונמס" וזה פי' (בב"ר פ' וירא אליו כחום היום פמ"ח) תני ר' ישמעאל: "וחם השמש ונמס" (שמות טז, כא) בד' שעות, אתה אומר בד' שעות או אינו אלא בו', — כשהוא אומר כחום היום הרי ו' שעות אמור, או חילוף, לא, בד' שעות טולא קריר ושמשא שריב פי' מקום שיש בו [שמש] חם ומקום שיש בו צל קריר, בו' שעות טולא ושמשא שריבין, פי' בו' כל מקום הוא חם בין בשמש בין בצל, "פת חרבה" (משלי יז, א) תרג' לחמא שרבתא.
<b>הערוך ערך שרב</b>
<h2>דף כז:</h2>
אביי שרא לרב דימא בר ליואי לכברויי סלי פירוש לעשן הכלים של נצרים בגפרית כדי ללבנן. פ"א: מניחין הבגדים בסלים והיו מעשנין תחת הסלים ללבן הבגדים. פי' כברייתא — גפרית.
<b>הערוך ערך כבר</b>
אמר אבדן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים פי' אבא יודן שמו ולישנא דקלילא קרי ליה אבדן.
<b>הערוך ערך אבדן</b>
תפלת הערב אין לה קבע. גמ': מאי אין לה קבע, אינה קבע, כמאן דאמר תפלת ערבית רשות שהלכה כר' יהושע, פי' רב האי גאון ור"ח ז"ל: מי שלא נהג להתפלל, אבל אם נהג להתפלל נעשה עליו חובה ואסור לבטלה.
<b>הערוך ערך קבע</b>
המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש פי' בעלי תריסין כמשמעו, שהיו מלכי יון מפקידין עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן על מי שפורץ גדריהן. פ"א: תלמידי חכמים שנושאין ונותנים במלחמה של תורה כבעל התריס הזה. "מאתים צנה" (מלכים-א י, טז) תרג' מאתן תריסין. "ולא יקדמנה מגן" (מלכים-ב יט, לב) כמו כן.
<b>הערוך ערך תרס</b>
<h2>דף כח.</h2>
יומא בכסא דמנקרא ותיתבר פי' מי שמשתמש בכלי מעולה יום אחד ונשבר לא איכפת ליה. פירוש אחר: דמנקרא מלשון "בנקרת הצור" (שמות לג, כב) כלומר כוס זכוכית חקוקות בו צורות שהוא יקר מאד.
<b>הערוך ערך כס</b>
אהדרו ליה תמני סרי חיוורתא פי' שיבה.
<b>הערוך ערך חוור</b>
חצבי חיוורי דמליין סריקתא פי' כדים לבנים מלאים יתושים. ס"א: חצבי חיוורי דמליין קיטמא כך אלו התלמידים שהוסיפו אין מעשיהן כלום.
<b>הערוך ערך חצב</b>
בו ביום כל בו ביום דאמרינן בו ביום נשנו, בפ' אחרון דידים (מ"א) בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים וכו', בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין (שם מ"ב), בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית (שם מ"ג).
<b>הערוך ערך בו ביום</b>
לאשיתא פי' כותל.
<b>הערוך ערך אשיתא</b>
מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה פי' ר"ח ז"ל עושה מעשה מחט שמלאכתן בפחמין.
<b>הערוך ערך פחם</b>
מאן דלביש מדא ילבש מדא פי' מלך שלובש הכתר, מזה בן מזה פי' כהן בן כהן.
<b>הערוך ערך מד</b>
טרוקו גלי "גדר בעדי ולא אצא" (איכה ג, ז) תרג' סגר בתראי בגין דלא איפוק מן טריקא. פי' ענין סגירה.
<b>הערוך ערך טרק</b>
טרוקו גלי פי' דלת.
<b>הערוך ערך גל</b>
טרף פי' הכה.
<b>הערוך ערך טרף</b>
חדא היא לך או חדת היא לך, פי' רב האי: שמועה זו שאמרתי לך אחת היא לך שלא שמעת אותה אלא פעם אחת ממנו, או מחודשת היא לך, דשמעת קמי השתא והשתא איחדת לך בה טעמא, א"ל: חדתא היא לי דקמי השתא הוו אמרי לה כר' אלעזר והשתא כר' יוחנן.
<b>הערוך ערך חד</b>
<h2>דף כח:</h2>
יושבי קרנות פי' אנשי דלא עיילי לבי מדרשא, אלא רגילין שיושבין בקרנות העיר ועוסקין בדברי שיחה שעמלין בדברי שיחה. "ישיחו בי יושבי שער" (תהלים סט, יג) תרג' ימללון עלי יתבי תרע בי קרנאתא.
<b>הערוך ערך קרן</b>
מנעו בניכם מן ההגיון, פירו' מפתרון פסוק כצורתו.
<b>הערוך ערך הג</b>
נר ישראל עמוד הימני פי' ב' עמודים היו במקדש ועליהן כל הבנין.
<b>הערוך ערך עמוד</b>
פטיש החזק פי' כשם שמתפזרות ניצוצות מתחת הפטיש, כך הלכותיו מתפזרות בכל העולם.
<b>הערוך ערך פטיש</b>
אם שגורה תפילתו בפיו פי' אם נרדפת התפילה בפיו מלשון שיגר אחריו. וי"א: ענין סחיבה וריצה כמו תרג' "נבלתך למאכל" (דברים כח, כו) משגרא למיכל.
<b>הערוך ערך שגר</b>
היה יושב בספינה או בסדה פי' משימין עצים שתי וערב על המים עד שיעשו מגדל ויעלו עליו בעלי המלחמה. וי"א: כשיש להם עצים גדולים ולא יחזיקום הספינות יאסרו אותם חבילות גדולות וישימו נס עליהם ויוליכום ברוח עד המחוז כמו דוברה (מלכים-א ה, כג), ורפסודה, "ונביאם לך רפסודות על ים יפו" (דה"י-ב ב, טו). ירושלמי (ברכות פ"ד ה"ה) היא אסדה, היא אסכריא, היא רפסודות.
<b>הערוך ערך סדה, אסד</b>
עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה פי' פקפוק זולתי פיקוק, דקיימא לן פיקוק — סתימה, כדגרסינן פקק החלון, ופיקפוק — פתיחה, כדגרסינן בפ"ק בסוכה (טו.) מפקפק ונוטל אחד מבינתים, וכשכורע אדם וכופף קומתו מתמתחות חוליותיו ונראות כי מתפתחות החוליות מבחוץ מאחוריו ומסתתמות מבפנים ודוגמא לדבר קשרי אצבעותיו.
<b>הערוך ערך פק</b>
עד שיראה איסר שכנגד לבו פי' כשכופף אדם מתקפל טבורו בתוך מעיו ונראה הסחוס והוא צפור נפש שבשילהי החזה באמצעיתו בולט והוא כשיעור איסר, ויש מפרשין: עד שיכוף קומתו ויראה איסר מוטל בארץ כנגד לבו מפני שהאיסר מטבע קטן ואם לא ישוח ויעיין אין מביטו בארץ בעת שהוא מכוון ומוטל כנגד לבו.
<b>הערוך ערך אסר</b>
ר' נחוניא אומר: כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך, ס"א: כיון שהרכין פי' כיון שהרכין ראשו ומתראה ככורע דיו, והלכתא כותיה. מיהו דטרח וכרע טובא טפי עדיף, דהא רב ששת כרע כי חזרא (לעיל יב:) שהוא דק ונכפף הרבה, וכי זקיף זקיף כחויא שזוקף הראש לכתחלה.
<b>הערוך ערך נע</b>
<h2>דף כט.</h2>
הני כ"ד דתעניתא כנגד מי, אמר ר' חלבו: כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קודש הקדשים ירוש' (ברכות פ"ד ה"ג) כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשת שלמה: רנה, תפלה, תחנה.
<b>הערוך ערך רן</b>
ר' יהושע אומר: מעין שמונה עשרה, גמרא, רב אמר: מעין כל ברכה וברכה פי' מזכיר ג' ראשונות כסדרן ואומר ברכה רביעית חננו מאתך דיעה ובינה והשכל בא"י חונן הדעת, החזירנו בתשובה שלמה ברוך הרוצה בתשובה, מחול לנו כי פשענו ברוך חנון המרבה לסלוח, גאלינו מלכנו למען שמך ברוך גואל ישראל, וכן כל ברכה וברכה עד מלא רחמים רבים אתה ברוך אתה ה' שומע תפלה, ואומר שלש אחרונות כתקנן אלו דברי רב, ושמואל אמר: הביננו, פי' אומר שלש ברכות ראשונות כתקנן ואומר הביננו וכו' עד ברוך אתה ה' שומע תפלה, ושלש האחרונות כתקנן, ומצאנו טעם רב ושמואל מפורש בירו' (פ"ד ה"ג) כזה הענין שכתבנו: רב אמר: סוף כל ברכה וברכה, ושמואל אמר: ראש כל ברכה וברכה. אית תנא תני ז' מעין י"ח, ואית תנא תני י"ח מעין י"ח. מאן דתני ז' מעין י"ח מסייע ליה לשמואל, ג' ראשונות וג' אחרונות הרי שש, והביננו ברכה אחרת שחתם בה בא"י שומע תפלה, הרי ז' מעין י"ח. מאן דתני י"ח מעין י"ח מסייע ליה לרב, דאמר חתימה מעין כל ברכה וברכה, כאשר פירשנו למעלה.
<b>הערוך ערך עין</b>
<h2>דף כט:</h2>
ר"א אומר: העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים. גמר' כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי, רבנן אמרי: כל שאינו אומרה בלשון תחנונים.
<b>הערוך ערך קבע</b>
אמר ר' חייא בר אבא: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה, אמר ר' זירא: מאי קראה, "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" (תהלים עב, ה) פי' "ייראוך עם שמש" בשחר, "ולפני ירח" היינו דמדום ערב, כלומר קודם שקיעת החמה.
<b>הערוך ערך דמדום</b>
כל פרשת העיבור יהיו צרכיהן מלפניך פי' בתלמוד אפילו כשישראל עוברין על דברי תורה יהיו צרכיהן מלפניך. ואיכא דאמרי: אפילו כשאתה מלא עליהם עברה יהיו צרכיהן לפניך.
<b>הערוך ערך עבר</b>
לא תרתח ולא תחטיא "מרבכת תביאנה" (ויקרא ו, יד) תר"י מרתח ייתינה, וכן "מרחשת" (ויקרא ב, ז) תרג' ירו' מרתחא, ותרג' "כקצף על פני מים" (הושע י, ז) כרתיחה על אפי מיא.
<b>הערוך ערך רתח</b>
<h2>דף ל.</h2>
תלפיות תל של כל פיות מתפללין עליו, בברכה — בונה ירושלים, בקרית שמע — הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים, בתפלה — אלהי דוד ובונה ירושלים, בס"פ תפלת השחר ירושלמי (ברכות פ"ד ה"ח) "הוא ההיכל לפני" (מלכים-א ו, יז) היכל שכל הפנים פונות לו.
<b>הערוך ערך תלף</b>
ר' אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר פי' גאון ז"ל: גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים, שנאמר "כל אלה חברו" (בראשית יד, ג). פירוש אחר: צבור מקום שמתחברין בני העיר להתפלל בו. ר' יהודה אומר משמו של ר' אלעזר כ"מ שיש חבר עיר שמתפללין בו תפלת המוספין היחיד פטור, אבל מקום שאין שם צבור מתפללין בו תפלת המוספין היחיד חייב להתפלל תפילת המוספין, וזהו פי' יחיד שלא בחבר עיר איכא בינייהו.
<b>הערוך ערך חבר</b>
<h2>דף ל:</h2>
פולמוס, פירו' חיל.
<b>הערוך ערך פולמוס</b>
חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו פי' כדי שתתחונן דעתו עליו, כדי שתסור אימה מלבו כי בעת שעובר לפני התיבה מתבהל מפני הצבור וכשמתחיל להתפלל ולכוון לבו להתחנן, סרה אותה האימה מלבו, דכתיב, ואתחנן (דברים ג, כג), ואתנפל (שם ט, יח), וחד אמר שתתחולל דעתו עליו כשיעור שתסור האימה מלבו ויכוין לבו לחלות פני צורו שימחול כל מה שפשע ומרד, שזה יותר שיעור מן המתכוון לקבל פרס, כי ענין ואתחנן כגון לקבל פרס הוא שהיה משה רבינו מתחנן, אבל ענין "ויחל" (שמות לב, יא) הוא בקשת מחילה וצריך דברי בכיה בתחינה.
<b>הערוך ערך חל</b>
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש — פי' כפיפת ראש שיכוף ראשו ויכוין תפילתו כאדם שיש לו צער.
<b>הערוך ערך כבד</b>
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק בילמדנו בריש וארא (תנחומא רס"ד) מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות, אמר ר' שמעון בן פזי דכתיב קולה כנחש ילך כי בחיל ילכו ובקרדומות באו לה (ירמיה מו, כב), מה הנחש מלחש והורג אף המלכות מלחשת והורגת.... דבר אחר מה הנחש הולך מעוקם אף המלכות מעקמת דרכיה.
<b>הערוך ערך כרך</b>
חזייא דקא בדח טובא, א"ל בכל עצב יהיה מותר (משלי יד, כג). פי' בכל שמחה העצב יהיה מותר.
<b>הערוך ערך עצב</b>
<h2>דף לא.</h2>
אייתי כסא דמנקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואיעציבו פירוש דמנקרא מלשון "בנקרת הצור" (שמות לג, כב) כלומר כוס זכוכית חקוקות בו צורות שהוא יקר מאד.
<b>הערוך ערך כס</b>
אייתי כסי דזגוגיתא תבר קמייהו ואתעציבו פי' קבא דזגוגיתא — קב של זכוכית חשוב ויקר.
<b>הערוך ערך זג</b>
נישרי לן מר פי' ישיר לנו זמר.
<b>הערוך ערך שר</b>
מפום נהרא עד צינייתא דבבל צינין דקלים קטנים.
<b>הערוך ערך צבי</b>
רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי מהגרוניא עד בי קיפאי פי' מקום. ס"א: עד בי כיפי פי' גשר.
<b>הערוך ערך קפא</b>
יכול משבא לגולה החֵלה פי' התחיל לעשות כן.
<b>הערוך ערך חל</b>
<h2>דף לא:</h2>
אתה עושה תורתך פלסטר, כזב.
<b>הערוך ערך פלסטר</b>
ג' בדקי מיתה נבראו באשה ואמרי לה דבקי מיתה, אלו הן: נידה, וחלה, והדלקת הנר חדא כר"א וחדא כרבנן, פי' בדקי כרבנן דאמרי יולדות דהתם מבדקי בשעת לידה, מאן דאמר דבקי כר' אליעזר דאמר ילדות דמשמע שהמיתה נדבקת בהן ומתות ילדות, והיינו דבק שדובק בה המיתה, ובדק היינו שבודקין אותה אם קיימתם.
<b>הערוך ערך בדק</b>
לא ארוך ולא גוץ, לא אוכם ולא צחור פי' לבן כמו "וצמח צחר" (יחזקאל כז, יח).
<b>הערוך ערך צחר</b>
<h2>דף לב.</h2>
היינו דאמרי אינשי: מלי כרסאה זנא בישא פי' מי שאוכל וממלא כריסו עושה כל מיני רעות.
<b>הערוך ערך זן</b>
מאי אחילו, אמר ר' אלעזר: אש של עצמות וברפואות דמי שאחזו הממלא כריסו מכל דבר אוחזתו אחילו (גיטין ע.).
<b>הערוך ערך אחילו</b>
<h2>דף לב:</h2>
על כל לגיון ולגיון, פירוש מחנה.
<b>הערוך ערך לגיון</b>
על כל רהטון ורהטון בראתי בו ל' לגיון, פירוש ענין שרים.
<b>הערוך ערך רהטון</b>
כל גסטרא בראתי בו ל' קרטון, ענין שלטונות המה.
<b>הערוך ערך גסטרא</b>
<h2>דף לג.</h2>
שאני התם, אגב איצצא מזקי אגב שדוחקין הנחשים זה בזה מצער שיש בהן נושכין.
<b>הערוך ערך אץ</b>
ריש תורא בדיקולא, סליק לאיגרא ושדי דרגא מתותך פי' אם תראה ראש שור בכלי אחד שאוכל בו ועוסק באכילתו אעפ"כ ברח לגג.
<b>הערוך ערך דקל</b>
אוי לו לחברבר שפגע בו ר' חנינא בן דוסא (ירושלמי פ"ה ה"א) ומה עסקיה דהדין חברברא, כד הוה נכית לבר נשא, אי בר נשא קדים למיא חברברא מית, ואי חברברא קדים למיא בר נשא מית, אמרו לו תלמידיו: ר' ולא הרגשת, אמר להן: יבא עלי מתוך שהיה לבי מכוון בתפלה אם הרגשתי, א"ר יצחק בר ר' אלעזר ברא לו הקב"ה מעיין תחת כפות רגליו, לקיים מה שנאמר רצון יראיו יעשה (תהלים קמה, יט).
<b>הערוך ערך חברבר</b>
מתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים ירושלמי (ברכות פ"ה ה"ב) כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם. ר' חייא בר ווא שמע לה מן הדא: יחיינו מיומים... ונדעה נרדפה לדעת את ה'... ויבוא כגשם לנו (הושע ו, ב—ג).
<b>הערוך ערך שקל</b>
<h2>דף לג:</h2>
איתמר ר' יצחק בר אבדימי משום רבי אמר: הלכה, ואמרי לה: מטין, ר' יוחנן אמר: מודין אתמר, רב אסי אמר: הלכה, רבי חייא בר אבא אמר: נראין, ר' יוסי ב"ר חנינא אמר: מטין פי' מאן דאמר מודין, סבר דברי הכל היא בלא חלוקה, מאן דאמר הלכה, סבר פליגי ופסקו הלכה, מאן דאמר מטין, סבר שיקול הדעת ולא הכריעו כאחד. מאן דאמר נראין, כבר שקלו חכמים דבריהן ובררו שנראין דברי זה.
<b>הערוך ערך טט</b>
אמר רחבה אמר רב הר הבית סטיו כפול היה פי' הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי. פ"א: משום דהוה רב יהודה רבו מובהק קרי ליה רבי בלשון כבוד דעדיף מרב, ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אילו היה אומר רבי לא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו, וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמרו כך אלו דברי ר' חננאל זצ"ל.
<b>הערוך ערך רב</b>
הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו פי' זו היא איצטווה.
<b>הערוך ערך סטיו</b>
על טוב יזכר שמך פי' נודה לך ה' על כל טובה וטובה שאתה עושה עמי, נמצא מודה על הטובה ולא על הרעה, ותנן (ברכות נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, כי הרעות שמביא הקב"ה על האדם לטובתו הן, שהן כפרה לעונותיו, כאדם שמצער עצמו בהקזת הדם ורפואתו הוא וחייב לברך.
<b>הערוך ערך טב</b>
<h2>דף לד.</h2>
חברותא כלפי שמיא כלומר כאדם שאמר לחברו עד השתא לא כיון ועכשיו בעי לכווני.
<b>הערוך ערך חבר</b>
במרזפתא דנפחא פי' קורנס של נפחים.
<b>הערוך ערך ארזף</b>
מחינן ליה במרזבתא דנפחי, עד דמכוין דעתיה פי' בל' ישמעאל קורין למקבת מרזבא. ס"א: מרזפתא ויש מהן בע' ארזפתא — "בכשיל וכילפות יהלומון" (תהלים עד, ו) תרג' מחיין כבמרזופין.
<b>הערוך ערך מרזב</b>
ולא יהא סרבן באותה שעה פי' ממאן ולא יצריך שיפצירו בו חבריו מאד. תרג' "וימאן" (בראשית לז, לה) וסריב. ואמרינן ג' רובן רע ומיעוטן יפה: השאור והמלח והסירוב.
<b>הערוך ערך סרב</b>
לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף פי' לשון בלבול וקלקול.
<b>הערוך ערך טרף</b>
אם מסרב יותר מדאי, דומה לתבשיל שהקדיחו מלח שמשחיתו מרוב מלח שאינו נאכל מחמת מלחו.
<b>הערוך ערך קדח</b>
שניה מהבהב פי' נענע בראשו.
<b>הערוך ערך הבהב</b>
אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו פי' מתנה. "ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה" (שמואל-ב ח, ב) תרג' נטלי פרס.
<b>הערוך ערך פרס</b>
<h2>דף לד:</h2>
חזינא להו לאביי ורבא כי נפלו על אפייהו דמצלי אצלויי פי' לא היו טחין פניהם בהדיא בקרקע אלא מטין על הצד.
<b>הערוך ערך צל</b>
ואם לאו יודע אני שהוא מטורף פי' מלשון י"ח טרפות (חולין מב.).
<b>הערוך ערך טרף</b>
ולעושה פרגמטיא לתלמידי חכמים "עובר לסוחר" (בראשית כג, טז) תר"י: פרגמטיא נפקת. ס"א: פרקמטיא.
<b>הערוך ערך פרגמטיא</b>
אמר רב אשי חציף עלי מאן דמצלי בפקתא פי' כמו שדה או רחוב.
<b>הערוך ערך פקתא</b>
<h2>דף לה.</h2>
כרם רבעי פי' כרם של שנה רביעית שנטע.
<b>הערוך ערך כרם</b>
קמה תוכיח פי' קמה היא התבואה, דכתיב "וחרמש לא תניף על קמת רעך" (דברים כג, כו) וחייבת בברכה לאחריה, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" (שם ח, י). פ"א: קמה היינו לחם, דכתיב "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (שם ח, ט), וכתיב בתריה "ואכלת ושבעת וברכת", מצינו דעיסה ולחם איקרי קמה.
<b>הערוך ערך קם</b>
<h2>דף לה:</h2>
דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהם דרך טרכסמון כדי לחייבן במעשר והיו פירותיהן מתברכין פי' דרך שערי גנות ופרדסים ודרך הרבים שבכך מתחייבין במעשרות ולא היו מערימין עליהן. ובריש ויק"ר פר' טוב מלא כף נחת (פ"ג ס"ה) הושיט לו אגודה של טרקסימא, דאלמא טרקסימא ירק הוא, וטרכסימון דרך ירק, וזה מעשר הוא מעשר שני, שנאמר בו בערתי הקדש מן הבית (דברים כו, יג) וגם מעשר עני כמו כן, אבל מעשר ראשון חייב בגורן.
<b>הערוך ערך טרכסימון</b>
קרפיפות פי' מקום שמוקף מחיצות בלא קירוי כמו חצר.
<b>הערוך ערך קרפף</b>
אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מפורש התם (ב"מ פח:) כי קאמר ר' ינאי בזתים וענבים, אבל חיטין ושעורין גורן בהדיא כתיב בהו. ס"א: דיגון כתיב בהו. פ"א: כי קאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית במעשר שני ובמעשר עני אבל תרומה ומעשר ראשון חייב בגורן.
<b>הערוך ערך דגן</b>
והא רבא הוה שתי חמרי כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דניגרדיה ללביה פי' דגריד — מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול.
<b>הערוך ערך גרד</b>
אנגרון מיא דסילקא, אכסיגרון מיא דכולהו שלקי פי' סילקי בלעז בליטי, דכולהו שילקי פי' של כל העשבים השלוקים.
<b>הערוך ערך אנגרון</b>
מיא דכולהו סילקי, סלקי היינו שלקי.
<b>הערוך ערך סלק</b>
<h2>דף לו.</h2>
לא יערערנו בשמן זית לשון שיבור.
<b>הערוך ערך ער</b>
על המליח ועל הזמית פי' זמית מרק שכן בל"י קורין למרק זומין, ויש מפרשים סלמייא.
<b>הערוך ערך זמית</b>
אבל קמחא דשערי כיון דקשי לקוקני לא עבידי אינשי דשדו לפומייהו פי' תולעים.
<b>הערוך ערך קקני</b>
קורא, רב יהודה אמר בורא פרי האדמה, ושמואל אמר שנ"ב פי' קורא — ראש הדקל כשהוא רך.
<b>הערוך ערך קר</b>
שיננא פי' מחודד בתלמוד מלש' "וחץ שנון" (משלי כה, יח), וי"א: גדול השינים.
<b>הערוך ערך שן</b>
צנון נטעי אנשי אדעתא דפוגלא פי' פוגלא — צנון.
<b>הערוך ערך פגלא</b>
על מיני נצפה פי' קפרא, ויאכלו עם החומץ והוא צלף ובל' ארמי פרחא.
<b>הערוך ערך נצפה</b>
תמרות, אביונות, וקפריסין פי' תמרות הן לולבי נצפה, ואוכלין אותן כשהן רכין משום דאדעתא דהכי נטעי להו, לכך מברכי עלייהו בורא פרי האדמה, אבל לולבי גפנים דלאו אדעתא למיכל לולבים נטעי להו, מברכין עלייהו שהכל, וכבר פירשנו פירוש מבואר בע' צלף.
<b>הערוך ערך תמר</b>
תמרות אביונות, וקפריסין פי' אביונות פרי עצמו, קפריס היינו שומר הפרי והוא נץ של אביונות שנקראין בוטיתא כמו הנץ לרימון.
<b>הערוך ערך אביונות</b>
צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין פי' צלף הוא נצפא והוא פרחא והוא שם האילן ובל' ישמעאל אל כבר, ובלעז קפרא, תמרות הן לולבי נצפא, וכשהן רכין נקראין שיתי ואוכלין אותן והן עיקר העץ שעושה הפרי, ועליו ועל העלין אומר בורא פרי האדמה שהן יוצאין מן האדמה, ואביונות שהן יוצאין מהן הן עיקר הפרי ומברכין עליו בורא פרי העץ, וגם על הקפרס שהוא שומר אביונות נמי מברכין בורא פרי העץ שהוא שומר הפרי ונקרא נצא דפרחא ועוד נקראין אביונות — בוטיתא.
<b>הערוך ערך צלף</b>
<h2>דף לו:</h2>
פטמא של רמון הוא חודו של רמון וכן חודן של בצלים ושל כרישין.
<b>הערוך ערך פטם</b>
הפטמא של רמון מצטרף, והנץ שלו אינו מצטרף פי' נץ הוא פרח שעל הפיטמא של רימון והוא השיער שפי' בע' מסרק.
<b>הערוך ערך נץ</b>
הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי פי' קליפי כפניות שהן שומרין לכפניות שהן כופרי, וכשיוצאות הכפניות ונעשין תמרים נפלי הני מתחלי ולא מתקימו עד שעת גמר תמרים.
<b>הערוך ערך מתחל</b>
שומר לפרי אימת הוי, בכופרי פי' כל זמן שהפרי רך ולא נגמר נקרא כופרי, וי"א: כפניות כעין זה.
<b>הערוך ערך כפר</b>
ר' יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי פי' סמדר בין לבלוב לבוסר.
<b>הערוך ערך סמדר</b>
החרובין משישרשו, ס"א משישלשלו ושרשרת ושלשלת ענין אחד הוא, עיי' בע' גרע.
<b>הערוך ערך שרשר</b>
והתנן בפ"ד בשביעית (מ"י) מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית, ב"ש אומרים האילנות משיוציאו, וב"ה אומרים החרובין משישרשרו והגפנים משיגרעו. אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גֵירוע הוא פול הלבן פי' הא דתנן בגפנים משיגרעו — בעת שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו, דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. ירוש' (שביעית) ספ"ד תני ר' חיננא בר פפא: חרובין שלשולן הוא חנטן, גפנים משיגרעו, אמר ר' יונה: משיזחילו מים כמה דאת אמר (איוב לו, כו) "כי יגרע נטפי מים".
<b>הערוך ערך גרע</b>
דשקליה לניצא דפרחא והוי בוטיתא פי' צלף ובלעז קפרא ובל' ישמעאל כפאר.
<b>הערוך ערך פרחא</b>
ושקלוה לניצא דפרחא וחיי בוטיתא פי' בוטיתא הוא אביונות.
<b>הערוך ערך בטיתא</b>
כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור פי' בתשובות זנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זינברי.
<b>הערוך ערך זנגביל</b>
האי המלתא דאתי מבי הנדואי שרי פי' הוא זנגבילא דינה כדין פילפלי יבשתא ולא כלום, וביוה"כ פטור, זנגבילא רטיבא בורא פרי האדמה, וביוה"כ חייב ואם שרה זנגביל במים אין בו משום בישולי גויים.
<b>הערוך ערך המלתא</b>
האי המלתא דאתיא מבי הנדואי "וישכנו מחוילה" (בראשית כה, יח) תר"י: מן הנדוין.
<b>הערוך ערך הנדוי</b>
חביץ קדרה הוא אברושך ומפורש במקומו.
<b>הערוך ערך חבץ</b>
אברושך פי' אברושך הוא חביץ קדירה ומפורש במקומו דהוא קמחא ודובשא ומשחא.
<b>הערוך ערך אברושך</b>
בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי דמברכין בורא מיני מזונות פי' דייסא הריפות גרידא בלא עירוב דבש, ובלשון ישמעאל הריסא.
<b>הערוך ערך דייסא</b>
<h2>דף לז.</h2>
חילקא, טרגיס, סולת, זריד וערסן. ומפרש בגמרא: חילקא — חיטי דמתברי באסיתא ב' ב', טרגיס — ג' ג', זריד — ד' ד', ערסן — ה' ה', ועבדינהו בקדירה מברך עלייהו בורא מיני מזונות, אבל היכא דשליק ליה חיטי בעינייהו דלא תברינהו כלל — בורא פרי האדמה, מ"ט, — בעינייהו קיימי כדמעיקרא — ובס"ג דפ' מי שהפך (מ"ק יג:) מפרש: חילקא א' לב', טרגיס א' לג', טיסני א' לד'.
<b>הערוך ערך זריד</b>
<h2>דף לז:</h2>
אמר רבא רהטא דחקלא פי' מאכל שעושין בקדירה משמן ודבש וקמח, במחוזא שהן עשירים מרבים הדבש, דחקלא שהן אנשי כפר והן עניים מרבים קמח.
<b>הערוך ערך רהטא</b>
ריהטא דחקלא דמפשי ביה מיחא בורא מיני מזונות פי' קמחא.
<b>הערוך ערך מח</b>
אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה פירורין כזית פי' פירר הפת בקערה ושפך המרק עליהן.
<b>הערוך ערך חביץ</b>
הכא במאי עסקינן בשערסן פי' מלשון עריסותיכם (במדבר טו, כ—כא) דכיון שעירבן נעשו אחד ויש בו כזית.
<b>הערוך ערך ערס</b>
והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא פי' שיש עליו תואר לחם וניכר וידוע כי לחם הוא, אבל אם נימוח וליכא עליה תוריתא דנהמא בורא מיני מזונות הוא שמברכין עליו, ורבנן שטפי וגרסי תוריתא דנהמא ומבליעין את האל"ף, כי כן דרכם באהח"ע להבליען במקומות הרבה.
<b>הערוך ערך תרת</b>
אמר ר' יוחנן טרוקנין חייבת בחלה. מאי טרוקנין, אמר רב יוסף כוכא דארעא פירוש הוא גובלא שאופין על הארץ ולא בתנור.
<b>הערוך ערך טרקנין</b>
כוכא דארעא פי' עושה גומא בכירה כמו שפירשנו בענין יורות הערביים, ומערב קמח ומים בתוכה ומשליך באותה גומא.
<b>הערוך ערך ככא</b>
אמר אביי טריתא פטורה מן החלה. מאי טריתא, איכא דאמרי מרתח גביל והוא קמח שנותנין אותו לתוך מים רותחין, לאו עיסה היא ואין חייב בחלה. א"ד לחמא דהנדיקא י"מ: גלוטוני ולא סבירא לן. א"ד לחם העשוי לכותח אם עשאו כעכין כמין חלות חייבין בחלה, שכן קורין בל' ערבי לחלה גדולה כעך, כלמודין פי' כגון עמודין ארוכין, כדגרסינן בתנור (פ"ה דכלים מ"ט) עשה לו לימודים להעמידו, גלי דעתיה כיון דעשאו כלימודים לשוחקו בעי ליה ולאו לאכילה מיכוין, הלכך פטור מן החלה. וי"מ: כעכין עגולות כחלות חייבין שהן כשאר פת, כלימודין דלא קפיד אי הוי עגול או ארוך, כאדם הלמד עכשיו מלאכה פטור.
<b>הערוך ערך טרת</b>
<h2>דף לח.</h2>
כעכין חייבת בחלה היא פת הבאה בכיסנין שפירשנו בע' כסן.
<b>הערוך ערך כעך</b>
כלימודין פטורה פי' כגון עמודים ארוכים, כדגרסינן בתנור פ"ה בכלים (מ"ט) תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה לו לימודין, ויש מפרשים לימודין דתנור ענין שיפוץ.
<b>הערוך ערך למד</b>
דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות פי' ענבים שמניחין בגפנים עד הסתיו ומשקה היוצא מהן הוי חומץ.
<b>הערוך ערך סתו</b>
טרימא מה היא פירוש טרימא דקורטמי מבשלין הכרכום במים, דשושימי מבשלין השומשמין במים ואוכלין אותן, דפורצני שורין הזגין של ענבים במים ויש בו טעם יין ושותין אותו. בפ"ב בתוספתא דמעשר שני (רפ"ב) אבל שוחקן ועושה טרימא של תמרים, לוקחין גופן של תמרים כמות שהן וטורפין אותן ומוציאין גרעיניהן ולשין בהן שומשומין וכיוצא בהן והן חשילתא.
<b>הערוך ערך טרימא</b>
דשושמי קאמרת כבר פי' בע' טרימא והן הן שומשמין.
<b>הערוך ערך ששמי</b>
הא בדפורצני פי' נותנין מים על החרצנים ב' וג' ימים ואח"כ סוחטין אותן והיוצא מהן נקרא תמד דיפורצני.
<b>הערוך ערך פרצן</b>
חלשתא קאמרת פי' בע' טרימא.
<b>הערוך ערך חלשתא</b>
שתיתא רב אמר שנ"ב, ושמואל אמר בורא מיני מזונות פי' לוקחין תבואה שלא הביאה שליש ומייבשין אותה בתנור ועושין מאכל מן הקמח. פ"א בע' קלי.
<b>הערוך ערך שתות</b>
בוחשין את השתית פי' מערבין את השתית במים ושותין אותו. פ"א: נותן השתית שהוא קלי בכלי ונותן בו חומץ ומערב בו שתי וערב.
<b>הערוך ערך בחש</b>
זיתוס המצרי בגמ' (פסחים מב.) מאי זיתוס המצרי, תני רב יוסף, תילתא שערי תילתא קורטמי ותילתא מלחא.
<b>הערוך ערך זיתוס</b>
<h2>דף לח:</h2>
שלקות, פירוש ירקות שלוקין או זיתים שלוקין מבושלין הרבה.
<b>הערוך ערך שלק</b>
תומא, פירוש שום.
<b>הערוך ערך תם</b>
<h2>דף לט.</h2>
אגורי שמו למה נקרא שמו אגורי, ששמנו אגור בתוכו ירושלמי מסכת בכורים (פ"א ה"ג) ולמה נקרא שמו אגורי, שאוגר שמנו לתוכו. וכל הזתים מאבדים שמנן, א"ר חנינא: כל הזיתים היורדים עליהן גשמים פולטין שמנן וזה גשמים יורדין עליו ואוגר שמנו לתוכו.
<b>הערוך ערך אגר</b>
הביאו לפניהן: כרוב, ודרמסקין, ופרגיות פי' פרוגנא, ובל' ישמעאל אגאץ עין בקר ומברכין עליהן בורא פרי העץ.
<b>הערוך ערך דרמסקן</b>
פרגיות פי' תרנגולים קטנים ובלשון ישמעאל קורין להם פראריג ולאחד פרוג, וי"א: צפורים קטנים.
<b>הערוך ערך פרגיות</b>
פרמינהו פרמי רברבי פי' חתכן חתיכות גדולות.
<b>הערוך ערך פרם</b>
דיתיב אבי תפי "תנור וכירים" (ויקרא יא, לה) תר"י תפיין, "שפות הסיר" (מלכים ב ד, לח) תרג' תפי דודא, "ועצמותי כמוקד נחרו" (תהלים קב, ד) תרגום ואברי היך תפיא חררן.
<b>הערוך ערך תפי</b>
ועביד תוך תוך פי' כשמתבשלת הקדרה בטוב זועקת תוך תוך.
<b>הערוך ערך תך</b>
השבת משנתנה טעם בקדירה אין בה משום תרומה פי' אניטו.
<b>הערוך ערך שבת</b>
פת הצנומה בקערה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ פי' פרורה פתיתין בקערה ויצק עליה. פ"א: צנימא יבשה ואינו יכול לאוכלה אלא בקערה במקפה.
<b>הערוך ערך צנם</b>
<h2>דף לט:</h2>
ר' זירא הוה בצע אכולא שירותא "ויעש משתה" (בראשית כט, כב) תר"י ועבד להון שירוי, "וארוחתו ארוחת תמיד" (מלכים ב כה, ל) תרג' ושירותיה שירו תדירא.
<b>הערוך ערך שר</b>
<h2>דף מ.</h2>
גביל לתורי פי' אם ברך אדם המוציא לחם ובצע וקודם שיאכל אמר לאחד טול פרוסה של המוציא, לא הפסיק הברכה ואין צריך לחזור ולברך ברכה אחרת, וכן אם אמר הבא מלח, הבא לפתן, ואפילו אם אמר גביל לתורי, הנהי כולהו לצורך הסעודה הן ואין צריך לברך ברכה אחרת דקיימא לן כל מידי דהוה מחמת הסעודה לא הפסקה היא, דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיטעום קודם וכו'.
<b>הערוך ערך גבל</b>
לית דין צריך בשש "היאכל תפל מבלי מלח" (איוב ו, ו) תרג' כמה דלא מתאכיל מידי בשש בלא מילחא, פי' כל דבר שיאכל עם הפת הוא בשש לפתן בל' משנה, ובלישנא דרבנן שמו בשש, ועוד בא"י נותנין חמאה בקדרה וביצים ופלפלין ומבשלין אותו וקורין אותו תבשיל בשש. פ"א: אין צריך המברך להתבושש ולחזור על לפתן אלא מברך לאלתר מפני שיש בו מלח. פ"א: שהוא לחם יפה ואין צריך לא מלח ולא לפתן.
<b>הערוך ערך בשש</b>
אין מי רגלים כלין אלא בישיבה ובעפר תיחוח אפילו בעמידה פי' מקום שאינה בתולה אלא כגון ארץ חרושה שעפרה נדבקת ברגלו, וכשמניח רגלו עליה עושה גומא כמהלך על החול.
<b>הערוך ערך תחח</b>
אבל כל יומא לא, משום דקשי לצירחא דליבא פי' כאב לב.
<b>הערוך ערך צרח</b>
הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב "והפיץ קצח וכמן יזרק" (ישעיה כח, כה) פי' קצח דומה לכמון אלא שהקצח שחור ובלעז ניילא.
<b>הערוך ערך קצח</b>
אלא היכא דכי שקלת ליה לפירא איתיה לגזא פי' שרף של גוף העץ של אילן מלשון גואזות של הקדש (פסחים נה:).
<b>הערוך ערך גז</b>
<h2>דף מ:</h2>
בריך מריה דהאי אפתא, ענין אחר: פיתא והוא פת ממש.
<b>הערוך ערך אפתא</b>
על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל גובאי מין חגבים הוא, בלעז ברוצי והוא ארבה כשר.
<b>הערוך ערך גב</b>
ועל היין שהקריס פי' בע' פרצם.
<b>הערוך ערך קרס</b>
על הכמהין ועל הפטריות אומר שהכל נהיה בדברו הוא לשון ישמעאל שכך קורין לכמהין כמאה, ולפטריות פקאע.
<b>הערוך ערך כמהין</b>
על הכמהין ועל הפטריות פ' כמהין טיראטופלי, פטריות פונגי.
<b>הערוך ערך פטר</b>
בושלא כומרא הן תמרין פגין שאין נכשרין לאכילה כלל וכומרין אותן בעפר להתבשל, ועיקרו מלשון "מכמורת" (ישעיה יט, ח), ועוד בל' ישמעאל אלכמאר.
<b>הערוך ערך כמר</b>
מאי נובלות, ר' אילעא ור' זירא חד אמר בושלי כמרא כבר פ' בע' כמר, וחד אמר תמרי דזיקא פי' הנושר מן הרוח ולא ילקטוהו ביד, כדכתיב "כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה" (ישעיה לד, ד).
<b>הערוך ערך נבל</b>
והרימין פי' פולצרקי בלעז, לכן הקלו עליהן לענין דמאי דלאו פרי מעליי נינהו.
<b>הערוך ערך רמי</b>
בנות שוח תאנים לבנות, וכענין שפירשנו הן מפורשין בתלמוד א"י (ירושלמי שביעית פ"ה ה"א) מהו בנות שוח, פיטיראה ופי' בל"י מין תאנים כאשר אמרנו.
<b>הערוך ערך בנות שוח</b>
בנות שקמה פי' בלעז צילצו.
<b>הערוך ערך בנות שקמה</b>
נובלות תמרה הגפנן והנצפה פי' בגמ' גופנן שילי גפנים ובלעז קורין אותו למברוסקו והוא הנשאר בסוף הבציר הם אלכצאלי אלדי יציבו אלי לקאטין.
<b>הערוך ערך גפנן</b>
נצפה פי' קפרא ויאכלו עם החומץ והוא צלף ובל' ארמי פרחא.
<b>הערוך ערך נצפה</b>
רימין כינרי פירשנו בע' רימין.
<b>הערוך ערך כנר</b>
עוזרדין טולשי פי' טולשי פירות אילן ובל' ערבי גובירי ואדומין הן, וי"א: אלזערור ובלעז שורבא, וי"א: אלבוטרי.
<b>הערוך ערך עזרד</b>
בנות שקמה, אמר רבב"ח א"ר יוחנן: דובלי פי' מין תאנים מדבריים שאינם חשובים.
<b>הערוך ערך דבל</b>
<h2>דף מא.</h2>
רמון, דתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים פי' כל כלי בעלי בתים כלים שיש להם בית קבול.
<b>הערוך ערך בעל</b>
<h2>דף מא:</h2>
מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך פי' רגלים חזקים כברזל שנוכל לרוץ ולשמשך בכח.
<b>הערוך ערך נגר</b>
פת הבאה בכסנין פי' רב האי גאון: הם כעכי והיא פת בין מתובלת ובין שאינה מתובלת שעושין אותה כעכין יבשין וכוססין אותה בבית המשתה ושלא בבית המשתה, ומנהג בני אדם שאוכלין ממנו קמעא, וכשאכל רב הונא הרבה, אמר רב נחמן: עדי כפנא זה רעב ולרעבונו אכל לשבוע ממנה ולא בתורת כיסנין וצריך לברך אחריה. ורבינו חננאל פירש זו הפת עשויה כמין כיסין מלאים סוקר ושקדים ואגוזים [וכיוצא בהן שעושין אותו] כמין כעכין ולועסין אותן בבתי משתאות. תניא בתוספתא (פ"ד) הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני כיסנין. וראיה לדברי הגאון "וכל לחם צידם יבש היה נקודים" (יהושע ט, ה) תרג' וכל לחם זודהון יביש הוה כיסנין. "ונקדים ובקבק דבש" (מלכים-א יד, ג) תרגום וכסנין וזלוע דדבש.
<b>הערוך ערך כסן</b>
אמר רב פפא הילכתא, דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן, שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן, שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי' כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מיני תבשילין וכיוצא בהן דעבידי למלפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן. ויש מי שאומר: ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן, שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתן בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת, הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן, ודיסא וכיוצא בהן אע"ג דאמרי (ביצה טז.) בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא, אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת, ואם אינה פת הרי היא תבשיל, ופת לדברי הכל פוטרת כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה. אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון: מיני מתיקה, חביצה, ודובשא, ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפות טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן. פי' פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון: אבטיחים וענבים ורמונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן, שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן, הילכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן, זה פי' דברי רב פפא שפסק הלכה.
<b>הערוך ערך דבר</b>
<h2>דף מב.</h2>
תליסר ריפי כעכי פי' היינו פת והיינו נהמא.
<b>הערוך ערך רף</b>
ריפתא פי' שתי ככרות דבוקין זו לזו.
<b>הערוך ערך חמט</b>
רב הונא אכל תליסר ריפי כעכי בני תלתא תלתא כנא לקבא ולא בריך פי' שלא היה שבע, דסבר אין מברכין ברכת המזון אלא על השובע, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" (דברים ח, י). פ"א ריפי כעכי, ספר אחר ככי והוא כעכי, כי הרבה מבליעין בל' ארמית ה' וע'. וכעכי היא פת הבאה בכיסנין שפירשנו בע' כסן.
<b>הערוך ערך כעך</b>
לחמניות מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא לחם מן הארץ פי' הן כגון פת הבאה בכיסנין.
<b>הערוך ערך לחמניות</b>
שדר להו דסתנא ריש גלותא פי' דסתנא חלק.
<b>הערוך ערך דסתן</b>
אנן אתכא דריש גלותא סמכינן פי' תכא — שולחן.
<b>הערוך ערך תכא</b>
ג' תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה, תכף לנטילת ידים ברכה, תכף לגאולה תפילה תכף לסמיכה שחיטה, דכתיב "וסמך ושחט" (ויקרא א, ד—ה), תכף לנטילת ידים ברכה "שאו ידיכם קדש וברכו את ה"' (תהלים קלד, ב), תכף לגאולה תפלה "יהיו לרצון אמרי פי" (שם יט, טו) מה כתיב בתריה "יענך ה' ביום צרה" (שם כ, ב).
<b>הערוך ערך תכף</b>
ברך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון פי' לאחר המזון אחר שהשלים סעודתו ונטל ידיו לברך ברכת המזון, אם בקש לשתות יין קודם ברכת המזון, אינו צריך לברך בפ"ה, וה"מ בשבתות ובימים טובים ובעת שיצא מן המרחץ, ובשעת הקזת הדם, וכיוצא בהם שאדם קובע סעודתו על היין ובדעתו לשתות אחר סעודתו, וכי מברך בתחילה דעתו על כל מה שישתה, אבל בשאר ימות השנה ברכת היין שלפני המזון אינה פוטרת את היין של אחר המזון, אבל איין של אחר ברכת המזון בין בזה ובין בזה צריך לברך. וברכת המזון ודאי מפסקא, וכיון דמפסקא אתסר ליה למשתי ולא שתי עד דבריך, כדרבה בר מרי דבריך על היין שלפני המזון ואחר ברכת המזון.
<b>הערוך ערך ברך</b>
ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, בירך על הפת פטר את הפרפרת פי' פרפרת פת צנומה בקערה שאין בה תוריתא דנהמא דבורא מיני מזונות, וכן הלכה דבירך על הפת המוציא פטר את הפרפרת וכל מיני מאכל, אבל בירך על הפרפרת לא פטר את הפת, אבל מעשה קדירה כולהו פטר.
<b>הערוך ערך פרפרת</b>
הסבו אחד מברך לכולם פי' הסבו ישבו, סביבות הפת, היו יושבין כגון שכל אחד ואחד יושב לעצמו. פ"א: היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול, כל אחד מברך לעצמו, אבל הסבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר, אחד מברך לכולם.
<b>הערוך ערך סב</b>
<h2>דף מב:</h2>
והוא אומר על המגמר אע"פ שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה — פי' מגמר בלשון לעז ספומי.
<b>הערוך ערך גמר</b>
והוא אומר על המוגמר פי' מיני ריחנים שמעשנים בהם הבית. וי"מ: מחתה והוא כלי שנותנין עליו גחלים ונותנין עליו בשמים ובל' ישמעאל מחתה — מגמרה על שם גחלים ושמם אלגמר ובל' הקדש גומרין, וגמר העיקר.
<b>הערוך ערך מגמר</b>
<h2>דף מג.</h2>
מאימתי מברכין על המוגמר, משתעלה תמרתו פי' עשנו.
<b>הערוך ערך תמר</b>
על המוגמרות כולן מברכין עליהן בורא עצי בשמים, חוץ ממושק שמין חיה הוא ומברכין עליו בורא מיני בשמים פי' יש אומרים רעי של חיה, וכן אלענבר שהוא מן הדגה כיוצא במושק בורא מיני בשמים. מושק מושקטו בלעז. ס"א: מושך ובלשון ישמעאל אלמסך.
<b>הערוך ערך משק</b>
משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב פי' שמן אפרסמון הוא צרי, ואילן שלו קטף שמו, כדכתיב "נכאת וצרי ולוט" (בראשית לז, כה) ותרג' שעף וקטף ולטום, ואמרינן (כריתות ו.) צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, כלומר שרף של קטף שהוא עף, ואם מעמידו כנגד הנר אע"פ שמרוחק, מיד עף ובא הנר ודולק בו, וי"א: כרמים מין גפנים שממנו יוצא אפרסמון.
<b>הערוך ערך אפרסמון</b>
האי כשרתא מברכינן עלה בורא עצי בשמים פי' עיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כגון זה מברכין עליו בורא עצי בשמים משחא כבישא פי' רבותינו שכובשין שומשמין ועצי בשמים זמן הרבה וקולט השומשמין הריח של בשמים וטוחנין אותו ויש בו ריח של בשמים. פי' משחא טחינא קרוב לטחינתן נתן עליהן עצי בושם, מהו דתימא כיון דקרוב לטחינתן נתנן בהן לא קלטן, קא משמע לן דבין כשירתא בין משחא כבישא בין משחא טחינה כולהו מברכינן עלייהו בורא עצי בשמים.
<b>הערוך ערך כשר</b>
<h2>דף מג:</h2>
סמלק שאמרו חכמים הוא יסמין.
<b>הערוך ערך כספן</b>
הני חילפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים פי' אע"ג דרכיכי, עצים מיקרו, דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ. ופירשו הראשונים הני חילפי דימא לא בריר לן ודאי מאי נינהו וקיי"ל כי הא מתניתא (תוספתא כלאים פ"ג מט"ו) דכל שתחילת ברייתו מוציא עץ, אילן הוא, ועל כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עליה, ואמרו ששמו בלעז רוזמרינו.
<b>הערוך ערך חלף</b>
האי נרקיס דגינתא בורא עצי בשמים, דדברא בורא עשבי בשמים פי' חבצלת השרון, "אני חבצלת" (שה"ש ב, א) תרג' אנא מתילא לנרקס רטיב דמן גינתא דעדן.
<b>הערוך ערך נרקיס</b>
סגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (סנהדרין צט:) מאי דודאים, לוי אמר סיגלי
<b>הערוך ערך סגלא</b>
חבושא פי' הן פרישין, בלעז קוטני.
<b>הערוך ערך חבש</b>
מלבלבי "ויוצא פרח" (במדבר יז, כג) תרגום ואפיק לבלבין.
<b>הערוך ערך לבלב</b>
תלא ליה קורא לדבר אחר והוא לדידיה אזיל פי' תלא ליה קורא לדבר אחר דליכול, והוא לדידיה אזיל ואכיל הצואה. פי' קורא ראש הדקל כשהוא רך.
<b>הערוך ערך קר</b>
אבל קביע ליה עידנא מידע ידיע דלעידניה קא אזיל פי' עת ללמוד כמו "קבעת עתים לתורה" (שבת לא.).
<b>הערוך ערך עדן</b>
ת"ר ששה דברים גנאי לתלמידי חכמים וזה אחד מהן, אל יצא במנעלים המטולאים, ואמר מר זוטרא בטלאי ע"ג טלאי, ולא אמרן אלא באפנתא אבל בגילדא לית לן בה. ס"א פנתא ופי' אפנתא פנים של מנעל מלמעלה, גילדא היא של מטה ובלעז סולא.
<b>הערוך ערך אפנתא</b>
אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה ד' אמות משום שנאמר (ישעיהו ו, ג) "מלא כל הארץ כבודו" רב הונא לא מסגי ד' אמות בגלוי הראש, אמר שכינה למעלה מראשי (קדושין לא.).
<b>הערוך ערך קם</b>
<h2>דף מד.</h2>
הביאו לו מליח פי' דג מליח, כדתנן (נדרים נא:) הנודר מן המליח אינו אסור אלא במליח של דגים, ואוכלי פירות גינוסר, כמו תאנים שרף התאנים קשה לשפתים ואוכלין המליח דג או ציר והן עיקר והפת טפילה.
<b>הערוך ערך מלח</b>
יתיב דידבא אפותיה ושריק פי' מחליק הזבוב ונופל מרוב השמנונית של פירות.
<b>הערוך ערך שרק</b>
דבב "ישרוק ה' לזבוב" (ישעיה ז, יח) תרג' יכלי ה' לעם קיטרי משריית גיבריא דסגיאין כדבוביא.
<b>הערוך ערך דבב</b>
ר' אבהו אכיל עד דהוה יתיב דדבא אאפותיה ושריק פי' דדבא אאפותיה היה יוצא השמנונית על מצחו וכשיושב הזבוב על מצחו לאכול, היה מחליק ונופל מרוב השמנונית.
<b>הערוך ערך דדב</b>
ריש לקיש הוה אכיל עד דמריד פירוש שיצא מדעתו.
<b>הערוך ערך מרד</b>
שדר ליה בלושא ומייתי ליה לביתיה ענין חפוש הגדוד שמחפשין את העיר, תרג' "ויחפש" (בראשית לא, לה) ובלש.
<b>הערוך ערך בלש</b>
ספלי טרית פי' ספלים מלאים טרית והוא המליח שאוכלין אחר שאוכלין מפירות גינוסר הרבה למרק האכילה שבמעיו, אי נמי דנגררי לליביה. "וישם באגנות" (שמות כד, ו) תר"י ספלים.
<b>הערוך ערך ספל</b>
טרית נקרא בלעז טונין.
<b>הערוך ערך טרית</b>
אמר רב כל סעודה שאין בה מליח אינה סעודה כלומר שלא שבעו, שאין יכולין לאכול אלא מליח אינה סעודה שלא שבעו.
<b>הערוך ערך מלח</b>
כל סעודה שאין בה שרף אינה סעודה פי' שרף שמפיג את המאכל שבמעים.
<b>הערוך ערך שרף</b>
אכל שלק והוא מזונו פי' ירקות שלוקים או זיתים שלוקין מבושלין הרבה.
<b>הערוך ערך שלק</b>
<h2>דף מד:</h2>
כי אתא ר' דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא אוקיי סולתא פי' צליית הביצה נקרא גלגול, שיתא אוקיי ו' אונקיות של סולת, הכי גרסינן: ואמר ר' זירא טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מארבע שליקתא כדר' ינאי פי' טבא ביעתא מגולגלתא מו' אונקיות סולת מטויתא, מארבע אונקיות סולת שליקתא, היא טובה מכל דבר כמשקלה ר' ינאי.
<b>הערוך ערך גלגל</b>
משיתא קייסי סולתא כבר פי' בע' גלגל פי' מבואר, ויש מפרשים ששה תרוודים של עץ מלאין סלת.
<b>הערוך ערך קס</b>
כל נפש משיבה נפש, אמר רב פפא אפילו גלדנא דבי גילי דג שגדל באשפה שבים.
<b>הערוך ערך גלדן</b>
כל הקרוב לנפש משיב את הנפש פי' חתיכות של בשר הקרובה לבית השחיטה ששם מחית הנפש, אם יאכלנה החולה מחזקתו וכאילו משיבה לו נפשו, והוא עונקא שמברכין עליו על השחיטה לפיכך נקרא בי ברוך.
<b>הערוך ערך נפש</b>
עונקא מן הצואר בל' ערבי קורין לצואר עונק והוא מקום שחיטה. "נחר גרוני" (תהלים סט, ד) איתחרחר עונקי.
<b>הערוך ערך ענק</b>
ת"ר ו' דברים מרפאין החולה מחליו ורפואתן רפואה ואלו הן: כרוב, ותרדין, ומי סיסין יבשה וקיבה, והרת, ויותרת הכבד פי' הרת הרחם של אשה או של תרנגולין. תרדין בליטי. ססין פוליו.
<b>הערוך ערך הרת</b>
א"ל אביי לרב פפא: סודאני, אנן תברינן ליה בחמרא ובבשרא פי' ירא שמים כדכתיב "סוד ה' ליראיו" (תהלים כה, יד).
<b>הערוך ערך סדן</b>
בציבי פי' כגון הדס וסיאה.
<b>הערוך ערך צב</b>
שגרא ליה בשיתין אופי פרסייתא פי' אופי עיקר חריות של דקל.
<b>הערוך ערך אפי</b>
<h2>דף מה.</h2>
אומצא פי' להיאכל נא.
<b>הערוך ערך אמץ</b>
חייבין לזמן תרגום "היו נכונים" (שמות יט, טו) הוו זמינין, ובפרט מלה זו מורגלת בהכנת קרואים לסעודה. תרג' "בראש הקרואים" (שמואל-א ט, כב) בריש זמיניא וזה טעם ברכת הזימון.
<b>הערוך ערך זמן</b>
אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו פי' אכל תבואה שלא נתקנה בודאי, פי' כטבלא של עץ שאין אדם יכול לאכול ממנה, והטבל עון מיתה כדקא מפרש בס"ג דאלו הן הנשרפים (סנהדרין פג.).
<b>הערוך ערך טבלא</b>
<h2>דף מה:</h2>
כרכי רפתא בהדי הדדי פי' היינו פת והיינו נהמא.
<b>הערוך ערך רף</b>
ולא הוה חד מינייהו מופלג מחבריה פי' לא היה אחד מופלג ומעולה בחכמה אלא כולן שוין.
<b>הערוך ערך פלג</b>
העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, והתניא הרי זה מגונה פי' ר"ח אוקימנא בשאר ברכות, אבל בבונה ירושלים וכיוצא בהן שהן סוף ברכות הרי זה משובח. ומפורש בתלמוד ארץ ישראל (ירו' ברכות פ"ה ה"ו) כאן לכתחלה כאן לבסוף. ורבי אשי דהוה בתראה הוה עונה אמן דבונה ירושלים בלחישה, כי היכי דלא לימרו סליקא ברכת מזון ואתי לזלזולי בברכת הטוב והמטיב, ש"מ דמשום שהיא ברכה אחרונה וכיוצא בה כל ברכה אחרונה עונין אחריה אמן.
<b>הערוך ערך גן</b>
<h2>דף מו.</h2>
אטפח ר' זירא פי' קם מחליו.
<b>הערוך ערך אטפחי, תפח</b>
כי מטא למשרא אמר נישרי לן מר פי' המוציא.
<b>הערוך ערך שר</b>
<h2>דף מו:</h2>
מתריץ תרוצי "בשלום ובמישור" (מלאכי ב, ו) תרג' בשלמא ובתירצותא. "כאשר הלך דוד אביך בתום לבב וביושר" (מלכים-א ט, ד) תרג' בקשיטות ליבא ובתריצותא.
<b>הערוך ערך תרץ</b>
פרסאי במחוג משתעו פי' מורין באצבעות, כלומר כל דבריהם ברמז הן ומרגישין זה דברי זה וזה דברי זה.
<b>הערוך ערך מחוג</b>
<h2>דף מז.</h2>
אין עונין אמן יתומה. קשיא ליה לר' נסים ז"ל אהא דגרסינן בהחליל (סוכה נא:) כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין והני לא שמעי הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין ועונין אמן יתומה, ופריק, הא דתניא אין עונין אמן יתומה מפרשי בני מערבא (ירושלמי ברכות פ"ח ה"ט) שעל מי שחייב באותה ברכה קאמר ובעניתו אמן יצא ידי חובתו, וצריך שישמע הברכה ואח"כ יענה אמן. והא דעונין אמן במניפת הסודרין בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן, וכך מפורש בגמ' דסוכה דבני מערבא (ירו' פ"ה ה"א) בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה ועומד אחד מהן לקרות בתורה, והיה הממונה מניף בסודרין והן עונין אמן, ובברכות [ירושלמי] בס"פ אלו דברים איזו היא אמן יתומה, רב הונא אמר הן הן דמחייב למברכה ולא ידע מה הוא עני. רב כהן צדק גאון אמר, חייבין הצבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואח"כ יענה אמן, כי העונה אמן ולא שמע הברכה היא אמן יתומה. חטופה, שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך. קטופה, שפסק אמן לשתים.
<b>הערוך ערך אמן</b>
הוה קא מסרהב ואכיל, "וימהרו לשפך דם" (משלי א, טז) תרג' ומסתרהבין למשפך דמא, "רגלים ממהרות" (שם ו, יח) תרג' רגלין דמסתרהבן "ויאמר המלך להמן מהר" (אסתר ו, י) תרג' (שני) ואמר מלכא להמן סרהב.
<b>הערוך ערך סרהב</b>
ארדיא לי וגוזליא לאבא, פי' ארדיא, כמהין. נראין הדברים שהיה שמואל מתאוה להן וכן גוזליא לרב.
<b>הערוך ערך ארד</b>
וגוזליא לאבא, פי' אבא אריכא הוא רב, ולמה קראו ארוך שהיה ארוך בדורו כמפורש במס' נדה (כד:).
<b>הערוך ערך אבא</b>
<h2>דף מז:</h2>
האי אידגן והאי לא אדגן, פי' כשנעשה כרי זהו דגן ונתחייב בתרומה ומעשר ראשון וקרינן ביה דגן, שנאמר "כדגן מן הגרן" (במדבר יח, יז), "ראשית דגנך" (דברים יח, ד), בשיבלים לא אידגן על כן לא נתחייב בתרומה, וכי קאמר ר' ינאי בריש פרק כיצד מברכין (לה:) ובפ' השוכר את הפועלין (ב"מ פז:) אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מפורש התם כי קאמר ר' ינאי בזתים וענבים, אבל חטין ושעורין גורן בהדיא כתיב בהו. ס"א: דיגון כתיב בהו. פ"א: כי קאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית במעשר שני ובמעשר עני אבל תרומה ומעשר ראשון חייב בגורן.
<b>הערוך ערך דגן</b>
אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש ת"ח זהו עם הארץ, אמר רב הונא הלכה כאחרים, תרג' "לשרת" (שמות כח, לה) לשמשא.
<b>הערוך ערך שמש</b>
ספרא וספרי, פי' ספרא נקרא תורת כהנים שהוא סדר ויקרא לבדו, ספרי הוא וישלחו שהן שני חומשין.
<b>הערוך ערך ספר</b>
אסמון, פי' אסימון כסף שאין עליו צורה, מלשון סומא שאין לו עינים ובל"י קורין לכסף ולכלי כסף אסימי, עיי"ע אשמאי.
<b>הערוך ערך אסימון</b>
בעריסה, מלשון "הנה ערשו ערש ברזל" (דברים ג, יא).
<b>הערוך ערך ערס</b>
אבל עושין אותו סניף לעשרה, פי' דאי הוה תשע וקטן מברכין עמו נברך לאלהינו.
<b>הערוך ערך סנף</b>
אמר ר' יוחנן קטן פורח מזמנין עליו, פי' ר"ח זה שנראה עליו צמח שיער נקרא פורח וזהו שאמר רב נחמן מי שהוא נכנס בכלל שנת י"ג ולא הביא ב' שערות ידועות שהוא חשוב כקטן אע"פ שהוא גדול אם יודע למי מברכין והוא בן י"ג שנה מזמנין עליו, פחות מזה לא. והא דשבחו לאביי דנפק לברא ואחוי כלפי שמיא, לאו דוקא לאזמוני עליה, אלא שבחוהו שיש לו בינה והוא קטן, וג' שאכלו ירק וז' דגן דהוו להו רובא דמינכר מצטרפין לנברך לאלהינו ובלבד שיברך מי שאכל דגן. ורב האי גאון ז"ל פי' הא דאמרינן דלית הלכה ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו, ועל הא סמכינן, וכיון דקאמר קטן אפילו בן ח' ובן ט' בדקינן ליה וחזינן שהוא יודע למי מברכין.
<b>הערוך ערך פרח</b>
<h2>דף מח.</h2>
ב0צין מקיניה ידיע פי' כשיוצאין הקשואין נראין לאלתר אי שפירי הוו אי לא, "קשואים" (במדבר יא, ה) תרג' ית בוציניא.
<b>הערוך ערך בצין</b>
איבריך... שתייה אייתו ליה כסא אחרינא ובריך... ר' שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד פי' הוא סבר כיון דשתה כסא הוה ליה כט' שאכלו דגן וא' ירק ויין הרי הוא כירק, ומאי דעבד לדעתיה לחודיה עבד ולית הלכתא הכי.
<b>הערוך ערך גרם</b>
<h2>דף מח:</h2>
אין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא פי' שהיו מדברות אליו כל כך כדי שלא יהא אצל שמואל עדיין ויקבל המלכות, לפי שעדיין לא נפסקה מלכות שמואל ולא חלה מלכות שאול.
<b>הערוך ערך אין</b>
פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בג' בריתות וזו נתנה בי"ג פי' בג' בריתות דתורה: בלוחות שניות "הנה אנכי כורת ברית" (שמות לד, י), "כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שם כז), "דברי הברית" (שם כח). יג בריתות דמילה מפורש בפ' ויהי אברם (בראשית יז).
<b>הערוך ערך ברית</b>
<h2>דף מט.</h2>
ר' אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחלה וסוף פי' רב האי גאון זצ"ל דלישנא דייקא מפומא דרבוותא מצאנו רב אבא בשלשה מקומות, חד בפ' שלשה שאכלו... ואבא הוא רב כאשר פי' בע' אביי.
<b>הערוך ערך רב</b>
לקועיה פי' גרון.
<b>הערוך ערך קע</b>
<h2>דף נ.</h2>
והנוקרנין תופשין אותו על כך פי' המדקדקים שלא בדבר צורך, ובל' ערבי קורין אותו אלמנאקר כגון תרנגול המנקר באשפה (פסחים ח:).
<b>הערוך ערך נקר</b>
אושי כולי עלמא פי' קול הברה של רבים.
<b>הערוך ערך אווש</b>
פתיא אוכמא פי' הוא טפיח כדאמרינן (בכורות מה:) שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפיח, ואמאי קרי ליה פתיא אוכמא מפני שהוא קצר ושחור, ופתיא היא קרויה כדתנן (שבת קכה.) האבן שבקרויה והוא דלי כלומר עב שחור כמין משל, ואחד נקרא פתיא ורבים פתיאתא.
<b>הערוך ערך פתיא</b>
<h2>דף נ:</h2>
לרבנן דאמרי כי לא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן, למאי חזי א"ר זירא חזי לקורייטי פי' פוצ'וני, פ"א: לערבו בבשמים ולעשות תרייקא. וי"א: גואריסן. ואמרו קורייטי הוא נקלווס האמור בע"ז בפ"ק בגמ' (יד:) נקלווס כי אתא רב דימי אמר רב חמא בר יוסף קורייטי.
<b>הערוך ערך קריוט</b>
דסתנא חלק.
<b>הערוך ערך דסתן</b>
גלוסקאות פי' ככרות לחם. ס"א: קלוסקין.
<b>הערוך ערך גלסק</b>
<h2>דף נא.</h2>
ת"ר ששה דברים נאמרו באספרגוס אין שותין אותו מזוג וכו' — פי' רב האי גאון ז"ל. אספרגוס גופו ממיני כרוב והיו שורין אותו ביין וקורין אותו אספרגוס, ובל"י אספרגוס יין של בוקר כלומר ששותה בבקר. ואמר הגאון הני מילי דאמירן ביה משום סכנת מזיקין דהוי נהיגי ביה והשתא לא נפישי כי ההוא עידנא ושאלו בשאלות. אספרגוס שאמרו חכמים סומכו במינו, והתניא סומכו בפת ומשני. הא בדחמרא הא בדשיכרא... הי מינייהו בדחמרא והי מינייהו בדשיכרא רק אחריו לוקה, והתניא לא רק אחריו לוקה, הי מינייהו בעי רקיקה — אספרגוס של יין סומכו במינו ביין ושל שכר סומכו בפת, אספרגוס של יין — רק אחריו לוקה, ושל שכר — לא רק אחריו לוקה.
<b>הערוך ערך אספרגוס</b>
לע"ט — יפה, רמ"ת — קשה — פי' לע"ט — לב, עין, טחול. פי' רמ"ת — ראש, מעים, תחתוניות.
<b>הערוך ערך לעט</b>
גודא פי' קיר. "למה פרצת גדריה" (תהלים פ, יג) תרג' למה תקפת גודהא.
<b>הערוך ערך גד</b>
עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה... הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ וחי כרב ששת דאמר עד על הארץ ובברכת על הארץ מוזגין עליו מים מפני כי הוא יין חי, דקיימא לן בברכת הארץ נותן לתוכו מים אם הוא חי, דהא אמרינן מודין חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. מלא כמשמעו. עיטור בתלמידים. רב חסדא מעטר בנטלי פי' היה נותן ליושב לימין המברך וליושב לשמאלו כוסות, וכשאמר המברך ברכת הארץ מוסיף מאחד מאלו הכוסות בכוס שביד המברך, עכשיו כל יין ששותין מזוג הוא במים. עטוף דמעטף או פריס סודרא ארישיה. מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו, ור' יוחנן [אמר:] אפילו לסייע בשמאלו ומגביהו מן הקרקע טפח פי' בתלמוד ארץ ישראל (ירושלמי ברכות סוף פ"ז) צריך להגביהו מן השלחן טפח ונותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו.
<b>הערוך ערך עשר</b>
<h2>דף נא:</h2>
ומשגרו פי' שילוח מלשון "שגר בהמה" (שמות יג, יב) וכתיב "ישלחו כצאן עויליהם" (איוב כא, יא).
<b>הערוך ערך שגר</b>
ילתא דביתהו דרב נחמן הות.
<b>הערוך ערך ילתא</b>
בזהרא פי' זיהרא — ארס.
<b>הערוך ערך זהרא</b>
כולא נבגא דברכתא היא פי' ההוא מהדורא דכסא עד ששותין כל המסובין אחר הברכה, ורגילין העם לקרות מחזור כל כוס — ברכה. ויש מי שאומר נטלי דמעטר בהן נקראין נבגא דברכתא.
<b>הערוך ערך נבג</b>
שלחה
<b>ליה] ממהדורי מילי ומסמרטוטי קלמי פי' רוכלין המחזירין למכור בפתחי בני אדם ורובן עשויין למכור לנשים בפתחיהן מיני תכשיטין לא תמצא בהן אלא דברים הרבה כעין משלים, ומבלאי בגדים שהן סמרטוטין לא תמצא בהן אלא כנים, כך זה עולא בעל דברים הוא כמו הרוכלים. [הערוך ערך הדר</b>
אין מסיחין על כוס של ברכה פי' כי שקיל ליה, לאלתר מברך ברכת המזון.
<b>הערוך ערך סח</b>
ב"ש אומרים מברך על היום ואח"כ על היין פי' על היום — קידוש, על היין — בורא פרי הגפן.
<b>הערוך ערך ים</b>
מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים "משקה מלך מצרים" (בראשית מ, א) תרג' ירוש' מזוגיא דמלכא, "ושתו ביין מסכתי" (משלי ט, ה) ואשתו בחמרא דמזגית.
<b>הערוך ערך מזג</b>
מקנח ידיו במפה פי' בלעז הוא מפא ממש, ובתלמוד (פסחים ק.) פורס מפה ומקדש.
<b>הערוך ערך מפה</b>
וב"ה אומרים על הכסת בארץ ישמעאל סומכין עליו כשהן אוכלים.
<b>הערוך ערך כסת</b>
ב"ש אומרים מכבדין את הבית ופי' מטאטאין היה אומר התנא, אלא בשביל שלשון פורענות הוא לפיכך אמר מכבדין.
<b>הערוך ערך כבד</b>
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו פי' לשון הנאה, פ"א: יאותו לאורו שיהא להם הנאה ברושם המאור, שתרג' "בזאת נאות" (בראשית לד, טו) ניטפס, "ויאותו הכהנים" (מלכים-ב יב, ט) ואיטפסו כהניא לשון טפיסה, וטפוס הוא אמוס, ירושל' (ברכות פ"ח הי"ב) רב אמר יאותו, ושמואל אמר יעותו. מאן דאמר יאותו "אך בזאת נאות לכם", ומאן דאמר יעותו "לדעת לעות את יעף דבר" (ישעיה נ, ד).
<b>הערוך ערך את</b>
אין עונין אמן אחר כותי המברך פי' הם השומרונים הדרים בשומרון אשר באו מכותה.
<b>הערוך ערך כת</b>
<h2>דף נג.</h2>
עששית פי' מחיצה של זכוכית. בילמדנו "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (תנחומא וארא סי' י"ד) כהדין עשישתא דמיא ומשחא מתערבא כחדא ונורא דליק מן גוויהון.
<b>הערוך ערך עששית</b>
אור של כבשן ושל תנור ושל כירה, תני חדא אין מברכין עליו וכו' קשיין אהדדי, לא קשיא, כאן לכתחילה כאן לבסוף פי' לכתחילה עד שלא אחז האור ברוב העצים דסליק קוטרא ולא ציל נהוריה אין מברכין, לבסוף דציל נהוריה מברכין.
<b>הערוך ערך אר</b>
של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש פי' לא היו אומרים למתעטש מרפא, מפני ביטול בית המדרש.
<b>הערוך ערך רפא</b>
<h2>דף נג:</h2>
איבעיא להו אוממות או עוממות. ארזים לא עממוהו (יחזקאל לא, ח) פי' עממוהו כהה אורם. תרג' כהה הנגע (ויקרא יג, ו) עמיא מכתשא. וכהתה כל רוח (יחזקאל כא, יב) תרג' ותעמי כל רוחא, ועל שם כך קורין בור עם הארץ.
<b>הערוך ערך עם</b>
כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריה פי' מטבע וזהו שאמר עולא שיעור אותו דתנן במתניתין ירושלמי (פ"ח ה"ו) ר' חנינה ענתוניה: כדי שיבחין בין מטבע למטבע.
<b>הערוך ערך מלזמא</b>
מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצוות מגינות עליהן מאי שנא יונה שכנפיה מגינות עליה יותר משאר עופות — פי' בב"ר בריש ויאמר ה' אל אברם (פל"ט) ואומר מי יתן לי אבר כיונה (תהלים נה, ז) למה כיונה, ר' עזריה בשם ר' יודן בר סימון אומר לפי שכל העופות בשעה שיגיעין הן נחין ע"ג סלע או על גבי אילן ונתפשין, אבל היונה בשעה שיגיעה היא קופצת אחת מאגפיה ופורחת באחת והיא נצולת ואינה נתפסת.
<b>הערוך ערך יון</b>
כדי שיתאכל המזון אמרו חכמים כמה שיעורו כל זמן שאינו רעב, ואמר הכא כל זמן שהוא צמא למים, ולאכילה מרובה כדי הילוך ארבעה מילין.
<b>הערוך ערך אכל</b>
גדול העונה אמן יותר מן המברך. א"ל ר' נהוראי: השמים כן הוא, תדע שהרי הגוליירין מתגרין במלחמה והגבורין נוצחין פי' גיליורין חלשין.
<b>הערוך ערך גליור</b>
<h2>דף נד.</h2>
על הזיקין ועל הזועות כותבין כמו כן פירוש זועות גוהא והן רעדים. ברעם וברעש (ישעיה כט, ו) תרגום זיע.
<b>הערוך ערך זע</b>
על הברקים ועל הרעמים פי' הברק הזה מאש של מעלה הוא יוצא ומבהיק העולם, שנאמר ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים (יחזקאל א, יג).
<b>הערוך ערך ברק</b>
הנכנס לכרך ערים גדולות ובצורות (דברים א', כח) תרגומו קירוין רברבן וכריכן.
<b>הערוך ערך כרך</b>
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כי הרעות שמביא הקב"ה על האדם לטובתו הן, שהן כפרה לעונותיו כאדם שמצער עצמו בהקזת הדם ורפואתו היא וחייב לברך.
<b>הערוך ערך טב</b>
בכל מאודך (דברים ו, ה) בכל ממונך, ד"א בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל, הוי מודה לו מאד מאד.
<b>הערוך ערך מאד</b>
לא יקל אדם את ראשו פי' נטיית גרון, כלומר לא יהלך בהרמת ראש בקומה זקופה אלא בכפיפת קומה ובהרכנת ראש.
<b>הערוך ערך קל</b>
לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו ולא במנעלו שברגלו, ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובאפונדתו פי' כלי לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם, וראיה בשבת בפ' המצניע (שבת צב.) בין אפונדתו לחלוקו. ויש ששונים פונדתו והוא מפו' בע' פ"ה.
<b>הערוך ערך אפנדה</b>
פונדא פי' פונדא ממש בלעז והוא ענין פסיקיא של עור שהוא תרג' חגורה (ישעיה ג, כד).
<b>הערוך ערך פונדה</b>
כל חותמי הברכות שהיו חותמין במקדש היו אומרים מן העולם פי' היו הכהנים בתחילה עונים אחר כל ברכה וברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם, שלא היו עונין אמן במקדש, וכששמעו המינים אמרו אין עולם אלא אחד, וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא, התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם, כלומר מן העולם הזה ועד העולם הבא, ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהיה והוסיפו ועד העולם, כלומר שיש עולם אחר.
<b>הערוך ערך חתם</b>
רבי נתן אומר הפרו תורתיך עת לעשות לה' פי' התקינו שיהא אדם שואל לחברו בשם כמו שאמר ה' עמכם (רות ב, ד), ה' עמך (שופטים ו, יב), וזה התיקון הוא שלום עליכם ושלום משמותיו של הקב"ה, שנאמר יצר סמוך תצור שלום שלום (ישעיה כו, ג), ואומר: אל תבוז כי זקנה אמך (משלי כג, כב). אמרו למעלה שהתקינו שיהא אדם שואל שלום חבירו בשם, אמרו רבנן אם אתה רואה שארך הזמן ונמשך הגלות, אל תאמר שזו התקנה היתה בימות הראשונים ובעת מלכותם, עכשיו אנחנו נבזים וכשהזקין הדבר אין אנו מאמינים וחייבין בתקנה זו, היו הכהנים בתחלה עונים אחר כל ברכה וברכה ברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם, וכששמעו המינים אמרו אין עולם אלא אחד, וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא, התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם, כלומר מן העולם הזה ועד העולם הבא ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהיה והוסיפו ועד העולם.
<b>הערוך ערך עת</b>
מר בריה דרבינא הוה אזיל בפקתא דערבות פי' ארץ ציה רחוקה מן הישוב.
<b>הערוך ערך פתקא</b>
ריסתקא דמחוזא פי' שוק.
<b>הערוך ערך רסתק</b>
נפל עליה גמלא פרצא פי' גמל שהיה נושך. איתפרך ליה אשיתא — שנפל כותל אחד ועל להתם.
<b>הערוך ערך גמל</b>
<h2>דף נד:</h2>
שדר הקב"ה קומצא ונקביה ונחתיה לצואריה פי' חגבים.
<b>הערוך ערך קמץ</b>
א"ת שברת (תהלים ג, ח) אלא שריבבת תרג' וישלחו את ירמיה בחבלים (ירמיה לח, ו) ושרביבו ית ירמיה, ובלוי מלחים וישלחם (שם יא) תרג' ושרבבינון לות ירמיה.
<b>הערוך ערך שרבב</b>
שקל נרגא דהוה עשר אמות גרזן.
<b>הערוך ערך נרג</b>
שוור י' אמין פי' משוורתא — בית קפיצה כי אדם שהוא קופץ אומר קא משוור, ואם קפץ אומר שוור ליה, והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא, מקפץ על הגבעות (שיר השירים ב, ה) תרג' ושוור על שעבודא ק"צ שנין על צדקתא דאמהתא דמתילן לגבעתא.
<b>הערוך ערך שוור</b>
בקרסוליה פי' גבולא מן ולא מעדו קרסלי (שמואל-ב כב, לז).
<b>הערוך ערך קרסל</b>
ארבעה צריכין להודות שאלו לפני רב האי ז"ל הא דאמר רב יהודה ד' צריכין להודות, מאי טעמא לא אמרינן רבנן כסידורא דקראי, והשיב הכי אית לפרושי, דקראי סדירין לפום דשכיח טפי דהולכי דרכים ומדברות הרבה מצויין אפילו הולכין מעיר לעיר, ואחריהן מי שהיה חבוש בבית האסורין דמעיטי מנהון והרבה מצויין אפילו על אכרגא וטסקא, ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא דמעיטין דמיחבשין לשלטונא ושכיחין נמי טובא, ובתריהון יורדי הים דמעיטין מן כלהון, דשמעתא סדירין לפום הקרובים לסכנה. יורדי הים טפי קרובים לסכנה דבחד ריגעא אובדין, ובתריהן הולכי מדברות טועים ולא משכחי מאכל ולא משקה וקרובין למיתה יותר מן החיים, ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא אפילו חושש בראשו ואפילו חושש בגרונו, ובתריהון מי שהיה חבוש בבית האסורין דמרחק מן הסכנה טפי מכולהון, וכל חד מן הני עדיף ניסיה מבתריה.
<b>הערוך ערך ארבע</b>
<h2>דף נה.</h2>
י' דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות. האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים וכו' פי' לולבין הפרחים שעולין בשורש האילן. וי"א: לב האילן.
<b>הערוך ערך לולב</b>
ומוריגי בהמה פי' חיך בהמה. דבק לשון יונק אל חכו בצמא (איכה ד, ד) תרגום אדבק לשון עולמיא למוריגיה בצחותא. ופריו מתוק לחיכי (שה"ש ב, ג) תרג' ופתג' אורייתא בסימן על מוריגי.
<b>הערוך ערך מרג</b>
כל חלום ולא טות פי' כל חלום יש בו שום ממשות, אבל חלום שהוא רואה כשהוא צם אין בו ממשות, וממאי דטות לישנא דצם הוא, דכתיב ובת טות (דניאל ו, יט).
<b>הערוך ערך טות</b>
חלמא בישא מסתייה עציבותיה די מחסורו (דברים טו, ח) תרג' כמיסת חוסרניה, מסת נדבת ידך (שם טז, י).
<b>הערוך ערך מסת</b>
חלמא בישא קשי מנגדא פי' ממלקות, כלומר יותר שובר לבו.
<b>הערוך ערך נגד</b>
<h2>דף נה:</h2>
נינקוט זיקפא דידא דימינא בידיה דשמאליה וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה פי' יתפוש בוהן ידו הימנית בתוך ידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בתוך ידו הימנית. ולדוי לטריף נחירא דימניה פי' ויביט בחוטמו בצד ימינו. ואי דחיל מעינא בישא דיליה לדוי אטרפא דנחיריה דשמאליה פי' ואם מתירא מעין של עצמו יביט בצד חוטמו השמאלית.
<b>הערוך ערך זקף</b>
ולא פילא דעייל בקופא דמחטא כלומר שאומרין דבר שאינו הווה, פי' נקב של מחט.
<b>הערוך ערך קף</b>
<h2>דף נו.</h2>
קשייתא פי' גרעינים של תמרים או של זתים.
<b>הערוך ערך קשייתא</b>
וטחני בך קשיאתא בפרהדיא דדהבא הרהר וחזא. ס"א, בריחיא. דדהבא.
<b>הערוך ערך פרהדיא</b>
עיף מגילה עפה (זכריה ה, א) תרגום כפול עיף.
<b>הערוך ערך עף</b>
חלי תרג' מה מתוק מדבש (שופטים יד, יח) תרג' מה חלי מדבשא. ותהי בפי כדבש למתוק (יחזקאל ג, ג) תרגום כדבש חלי.
<b>הערוך ערך חל</b>
פטר חמור דקאי אאסדן פי' כסת שתחת מראשותיו ומפורש עוד בע' סד.
<b>הערוך ערך אסד</b>
דפטר חמור גחיט מתפילך פי' חסר מתפילך.
<b>הערוך ערך גחט</b>
תרי קולפי בלעת פי' שבט שמכין בו בני אדם וראשו עב ובלשון ישמעאל היא אלמקרע.
<b>הערוך ערך קולפא</b>
אשיתא פי' כותל.
<b>הערוך ערך אשיתא</b>
אפדניה דאביי דנפל פי' אפדנא חצר.
<b>הערוך ערך אפדנא</b>
חזאי מוחאי דאדים ונפל מוקריה פי' מוח שבקדקד. ומוח עצמותיו ישקה (איוב כא, כד) תרג' ומוקרא דגרמוהי פטים.
<b>הערוך ערך מקר</b>
אודדא מבי סדיא נפק פי' הנוצה היוצאה מן הכסת שלך.
<b>הערוך ערך אודרא</b>
יתיב אפתחא דריש טרזיא דמלכא פי' שומר המעילים.
<b>הערוך ערך טרזיא</b>
חזאי תכלא דנפל באצבעתיה פי' תולעת.
<b>הערוך ערך תכל</b>
<h2>דף נו:</h2>
עד דאצטליק רישיה פי' צלחיה כלומר בקעו לשנים. תרג' ויבקע (בראשית כב, ג) וצלח.
<b>הערוך ערך צלק</b>
אם כן קפא — כשורא, דיקא עשרה פי' בל"י קורין לקורה קפא, ולעשרה דיקא.
<b>הערוך ערך דקא</b>
<h2>דף נז.</h2>
לא קשיא הא דמסרג, הא דלא מסרג פי' שיש עליו הכסא.
<b>הערוך ערך סרג</b>
תרביצא תרביצי פי' חצרות, פ"א, תרביצי מקומות שנתרבצו במים, פ"א, תרביצי בתי מדרשות.
<b>הערוך ערך תרבץ</b>
סרדיוט פי' שרים ממונים לעשות דין מהדיוטות.
<b>הערוך ערך סרדיוט</b>
והני מילי דתלא ליה טבלא וכו' אמר רב אשי אנא עיילי לאגמא ותלו לי טבלא בחילמי ונבחי ביה נבוחי פי' טבלא קמפנא מעין הטבלא שמכניסין בו התלמידים לבית המדרש, נבחי ביה נבוחי — שתוקע אני בו. בתרגום פסוק ראשון דשיר השירים ושמחת לבב כהולך בחליל (ישעיה ל, כט) וחדוות ליבא דעמא דאזלין לאיתחזאה קדם ה' תלת זימנין בשתא במינין זמר וקל טבלא, מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז, ה) תרגום מגבר דאזל למשמע קל טבלא דשטיין.
<b>הערוך ערך טבלא</b>
<h2>דף נז:</h2>
ת"ר ג' נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן, ואלו הן: גדגדניות, כפניות ופגי תמרה פי' גדגדניות הן הינדקוקי, וחסוכי בנים לא יאכלו שהן ממעטין את הזרע, ואם הוקשו לזרע אפי' מרובי בנים לא יאכלו, והן עשב שאוכלין הגמלים ולא יאכל אדם אותם אלא ע"י הדחק. וי"מ: קוליינדרו כמו זרע גד.
<b>הערוך ערך גדגניות</b>
שלשה דברים נכנסים לגוף ואין הגוף נהנה מהן. גדגניות, וכפניות ופגי תמרה פי' פרי של תמר שאינו מתבשל לעולם ועוד מפורש בע' נסן.
<b>הערוך ערך כפניות</b>
כפניות כפנייתא הם פרי של דקל זכר וכשהן קטנים נאכלין ויש בהן טעם תמרים אבל לא כתמרים שהן מתוקין אלא טעם אכילה בלבד, ולכשיגדילו לזמן מועט יופסדו מליאכל אבל מהנים לדרך אחרת.
<b>הערוך ערך נסן</b>
עיטוש יפה לחולה, דכתיב עטישותיו תהל אור (איוב מא, י) והוא מחוטמו ובפיו ובלעז אישטרנוטרי.
<b>הערוך ערך עטש</b>
קיבה והרת ויותרת הכבד פי' קיבה לא הקיבה שבבהמה גדולה היא אלא שבבהמה קטנה שמעמידין בה את הגבינה. רית היינו חתיכה רכה ולבנה של בשר שיש בכבשים קטנים שעדיין יונקין החלב הויא על לבן כלפי צואר חתיכה יתירה וזו היא הרית, וקורין אותה בל' לעז אנמילי. יותרת הכבד כמשמעו מרפאין בה את בעלי שברירין שבעין זה פי' רב האי גאון ז"ל. פ"א בע' הרת מסתפקא לן אי ה' יסוד או לא.
<b>הערוך ערך רת</b>
טריף להו ידא אגבייהו, אמר אשורו צדיקי פי' מהרו.
<b>הערוך ערך אשר</b>
והקפוד קאת וקפוד (ישעיה לד, יא) תרג' קופדא, בל' ישמעאל קנפד ובלעז ריצ'ו.
<b>הערוך ערך קפד</b>
מר פסל וקרדום פי' כלי ברזל כמין מעצד רחב שהוא פוסל בו את העץ מן ויפסל שני לוחות (שמות לד, ד).
<b>הערוך ערך פסל</b>
כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מקדיא וקפופא בפ' המפלת (נדה כג.) והרי עוף שאין עיניו הולכות לפניו כשל אדם, קדיא וקיפופא דעיניהן הולכות לפניהם כשל אדם, הכוס וינשוף (ויקרא יא, יז) תרג' קדיא וקיפופא פי' עיניהם לפניהם כשל אדם, אבל שאר עופות עיניהם בצידי הראש.
<b>הערוך ערך קדיא</b>
<h2>דף נח.</h2>
אין אוכלוסא פחותה מס' רבוא תרגום ירוש' יש לאל ידי (בראשית לא, כט) אית לי חיל ואוכלסין, וצים מיד כתים (במדבר כד, כד) ויפקון באוכלוסין סגיאין. פי' המון עם בל"י אוכלוסא. ס"א אכלוזא.
<b>הערוך ערך אוכלוסא</b>
ניפס וטוה ויש ששונין כולן בצד"י ופירוש כמו דייק ונפיץ (חולין נא:).
<b>הערוך ערך נפס</b>
כמה מיני גלוסקאות הביא לפני פי' ככרות לחם. ס"א קלוסקין
<b>הערוך ערך גלסק</b>
חצבי לנהרא כגני לייא פי' ר"ח משל משל לו אותו המין לרב ששת שהיה מאור עינים ויוצא עם היוצאין לראות את המלך, הכדים הנקראים חצבי ההולכים אל הנהר לשאוב בהן מים, אבל כני כלים והם נקראין כגני העשויים לישב הכלים בתוכן — ליא, כלומר לאי מקום הולכין, להיכן הולכין, פי' ליא לאי, ויש מפרשים כגני — כלים שבורים.
<b>הערוך ערך כגני</b>
גונדא פי' חיל וכן בלשון ערבי גונד.
<b>הערוך ערך גונד</b>
אוושא פי' קול הברה של רבים.
<b>הערוך ערך אוש</b>
אית דאמרי מילתא אמר רב ששת ונפקו בוטטי דנורא וכבינהו לעיניה פי' ניצצות של אש.
<b>הערוך ערך בטט</b>
אכל קורציה בי מלכא פי' קרא עליו מלשינות, וכן תרג' קרא בגרון (ישעיה נח, א) אכלי, לא תלך רכיל (ויקרא יט, טז) לא תיכול קורצין.
<b>הערוך ערך קרץ</b>
פריסתקא פי' כתב.
<b>הערוך ערך פרסתק</b>
והמתנשא לכל לראש (ד"ה א' כט, יא) א"ר חנן בר אבא אמר רב אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה פי' גרגותא בור שממנו משקין אותה שדה.
<b>הערוך ערך גרגתא</b>
<h2>דף נח:</h2>
הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה את הבריות, מיתיבי וכו' הרואה את החיגר וכו' ואת הבהקנין אומר ברוך דיין האמת. לא קשיא, הא ממעי אמו, הא בתר דאתיליד בהרת (ויקרא יג, יט) תר"י בהקיתא.
<b>הערוך ערך בהק</b>
ראה את הכושי ואת הגיחור ובגמר' (לקמן נט:) ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול וכו' והאי דגחירי משום דדיירי בבתי אפלי ובבכורות בפ' מומין אלו הכושי והגיחור והלווקן (בכורות מה:) פי' בגמר' גיחור סומקא, כדאמרי אנשי סומקא גהיא, פי' אדום ביותר.
<b>הערוך ערך גחר</b>
הגיחור והלוקן והברדניקוס בפ' מומין אלו הכושי והגיחור והלווקן (בכורותמה:), גמר' לווקן חיוורא כי ההוא דאמר להו מאן בעי לווקני ואשתכח חיוורי.
<b>הערוך ערך לווקן</b>
והגיחור והלווקן והברדנקוס פי' גאון פתרו הראשונים ברדניקוס שהוא איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם.
<b>הערוך ערך ברדניקוס</b>
הרואה את הקטע ואת הסומא ואת פתוי הראש אומר ברוך דיין האמת פי' מי שאין ראשו סגלגלת אלא רחבה. מלא רחב ארצך (ישעיה ח, ח) תרג' פתאי ארעך.
<b>הערוך ערך פתי</b>
על הזיקין ועל הזועות. גמ' מאי זיקין — כוכבא דשביט ובל' ארמית ניצוצי אש זיקוקין דנור, פי' רב האי ז"ל, אש שמקדחת למעלה ונראה לה אור כענין שנאמר קודחי אש מאזרי זיקות וכו' ובזיקות בערתם (ישעיהו נ, יא), והעמודין של אש שנראה מלמעלה חייבין לברך עליהן ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. ושביט שהוא עומד כשבט כדכתיב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל (במדבר כד, יז).
<b>הערוך ערך זק</b>
מאי זיקים, אמר שמואל כוכבא דשביט פירוש הכוכב הנראה בשמים ינתר ממקום למקום כמו שובט בשבט ומוריד השבט על המקום שמכה בו לפיכך נקרא שביט, וזה הכוכב שמו זיקים, דגרסינן בתלמוד ירושלמי, (פ"ט ה"ג) אמר שמואל אין עבר זיקא בכסיל מחריב את העולם והאי דמיתחמי עבר ולא עבר אלא לעיל מיניה או לרע מיניה. פ"א בע' זק.
<b>הערוך ערך ככב</b>
נהירין לי שבילי דרקיע פי' יודע אני דרכי הכוכבים דרקיע כמו שאני יודע נתיבות מדינתי.
<b>הערוך ערך נהר</b>
זיהיא הוא דעבר ומחזי כדעבר הוא נמי פי' זיוו הוא שמתראה.
<b>הערוך ערך זה</b>
וילון הוא דמתגלגל ומתחזי נהורא דרקיעא פי' וילון פרוכת והוא הרקיע שלפני כל הרקיעים כוילון לפני הפתחים, קלעים לחצר (שמות כז, ט) תרגומו וילון לדרתא, והוא מסך ובלע"ז קורטינא.
<b>הערוך ערך וילון</b>
שמואל רמי כתיב עושה עש כסיל וכימה (איוב ט, ט) וכתיב עושה כימה וכסיל (עמוס ה, ח) פי' כסיל יש בו חמות גדולה וכימה יש בו צנה גדולה, וצינת זה שוברת חמות של זה וחמות זה שוברת צינת זה. וגמירי, אי לא דיתיב עוקסא דעקרב בנהר דינור כל מאן דהוה טרק ליה עקרבא לא הוה חיי נראין הדברים שעוקץ עקרב מכוכבי כימה הוא שהן ממונין בצנה. התקשר מעדנות כימה (איוב לח, לא) דמקטרא לפירי, או מושכות כסיל תפתח (שם) דמכבשא לפירי אגב אורחיה קמ"ל קררא קמיט, חמאנא מרפי.
<b>הערוך ערך כסיל</b>
וגמירי אי לא עקוסא דעקרבא דמנח בנהר דינור פי' נראין הדברים שעוקץ עקרב מכוכבי כימה הוא שהן ממונין בצנה, עש הוא זנב טלה.
<b>הערוך ערך עקס</b>
<h2>דף נט.</h2>
גנח גוהא פי' מוציא קול כעין שעול ומשליך דם.
<b>הערוך ערך גנח</b>
גוהא גוהא מיבעי ליה פי' אובא טמיא כי בעת שרואה הקב"ה צער לישראל שמצערין אותן האומות ביותר מחשב להביא מבול, זוכר ברית ומוריד כמין שני דמעות, חס ושלום דמעה ממש אלא מעין טיפות כעין דמעות ומתנחם הקב"ה שלא לאבד עולמו ומתגלגלות ויורדות לים הגדול וקולן הולך מסוף העולם ועד סופו וזהו גוהא, והשיב רב קטינא אובא טמיא כמו שהוא שקר שהוא אלוה כך הם שקר כל דבריו שאינן דמעות, אלא כמו ספיקות כפים גוזר הקב"ה למלאך וסופק כפים, כדכתיב וגם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כא, כב), ויוצא זעזוע מביניהם וזהו גוהא, וזה שאמר ר' נתן מתאנח, חס ושלום שיש שם אנחה אלא גוזר על מלאך שיתאנח, וזהו שאמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד גוזר למלאך לדחוק את רגליו, ורבנן אמרי אומר למלאך ובועט ברקיע שנאמר הידד כדורכים יענה (ירמיה כה, ל) וזה דבר ידוע הוא, כדכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (מלכים-ב יט, לה).
<b>הערוך ערך גהא</b>
רב אחא בר יעקב אמר מיטרא בענני מימסא מסי ובריק ברקא תקיפא דברק בעננא, ומיתבר גזיזי דברדא ומפשר ליה פי' מימסא מסי מלשון המס ימס (שמואל-ב יז, י) כלומר מחמם הברק גזיזי השלג והן נמסין ויורדין בעננים. פ"א ממסא מסי — קפוי הוא, בב"ר (ספ"ד) טיפה של מסו, ובריק ברקא ומחממו ומתפשר.
<b>הערוך ערך גז</b>
מאי רוחות, אמר אביי זעפא פי' רוח של זעף רוח קשה. רוח גדולה באה מעבר המדבר (איוב א, יט) תרג' זעפא רבתא.
<b>הערוך ערך זעף</b>
מטרא במפתח בבא בר חמרא, מוך שקיך וגני פי' פשוט וערוך שקיך והצע בקרקע ושכב. רפדתי יצועי (איוב יז, יג) תרג' מאכית שיווי, משכב וספות (שמואל-ב יז, כח) תרג' מככין וקולין, וישבת על מטה כבודה (יחזקאל כג, מא) תרג' ורמית דרגשין מככין דיקר.
<b>הערוך ערך מך</b>
אימתי מתחזי רקיע בטהרתו, אמר עולא בזמן דאתי מיטרא כוליה לילה ובצפרא אתי אסתנא ומגלי לשמיא פי' יומא דאסתנא יום שמנשבת בו רוח צפונית. ולארבע רוחות יש להן שמות: רוח מזרחית שותא, רוח מערבית אוריא, רוח צפונית — אסתנא, רוח דרומית — שדיא. מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב) תרג' מן צפונא אסתנא ייתי.
<b>הערוך ערך אסתנא</b>
מתחזיא כדטריפא מיטרף פי' כמו שמכה בפטיש על ברזל להרחיבו ולהשוותו.
<b>הערוך ערך טרף</b>
אובא טמיא פי' ר"ח ז"ל אובא טמיא שם ע"ז והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין, כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה (דברים לב, יז) והשדים משיחין, כדמפורש בפ' אין דורשין (חגיגה טז.) ו' דברים נאמרו בשדים וכו', ומצאנו סיוע לדבריו בר"פ קמא דכריתות (ג:) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד.
<b>הערוך ערך אובא טמיא</b>
<h2>דף נט:</h2>
ת"ר הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה וכו' פי' חמה בתקופתה בתחילת מחזור כ"ח שנופלת התקופה של ניסן בתחילת ליל ד' בכוכב שבתי כתחילת ברייתה. פירוש אחר חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים בעת שהיו ג' ימים מעוננין ולא נראית חמה בהן ולא כוכבים אותה העת צריכין לברך עליהן בעת שיתראו וזולתי זאת העת לא. ירושלמי (פ"ט ה"ג) אמר רב הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים ולאחר שלשה ימים, שנאמר ועתה לא ראו אור בהיא הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם (איוב לז, כא).
<b>הערוך ערך חמה</b>
והאידנא דשניוה פרסאי מהאי דקירא ולעילא פי' לשון לעז קריאה של נהר.
<b>הערוך ערך דקר</b>
מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פירוש כשתרד טיפה על הקרקע שכבר ירד בו מטר מעלת כמין אבעבועות לפי ירידת הגשמים, שהגשמים נקראין חתן ואבעבועות כלה. פ"א משיצא חתן אבעבוע ממבוי זה ואבעבוע ממבוי זה ויפגעו זה בזה אלו ב' אבעבועין נקראין חתן וכלה. פ"א שהשווקים מלאין מים ושופכין משוק זה לשוק זה ופוגעין זה לזה שיצא חתן לקראת כלה.
<b>הערוך ערך חתן</b>
<h2>דף ס.</h2>
בידקא פי' נחל או אגם מים.
<b>הערוך ערך בדק</b>
דמסקא ארעא שרטון ומשבחה פי' כגון שהיה מקום אשבורן והיו המים נקוים בתוכו ונתקבץ בתוכו עפר ונדחו המים והוכשר המקום לזריעה.
<b>הערוך ערך שרטון</b>
<h2>דף ס:</h2>
המייניה "ואת האבנט" (שמות לט, כט) תרגומן וית המיינא ובל' ישמעאל המיאן.
<b>הערוך ערך המיין</b>
(א"ל) אתה גרבא בליליא וגרבה למתא פי' שודד בלילה ושדד העיר.
<b>הערוך ערך גרב</b>
<h2>דף סא.</h2>
והא חזינן דנכתא ובטשא פי' נושכת ובועטת.
<b>הערוך ערך נכת</b>
חד אמר פרצוף, וחד אמר זנב פי' כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חברו משתנה כמות שהוא ממה שהעולם נוהג קרוי זנב, ובזה תמצא הרבה, כי בודאי הדבר מתברר כי לא אמר זנב ממש.
<b>הערוך ערך זנב</b>
חד אמר פרצוף פי' גוף.
<b>הערוך ערך פרצוף</b>
קורין לקליעתא בניתא "מעשה עבות" (שמות כח, יד) תר"י עובד קליעה.
<b>הערוך ערך קלע</b>
<h2>דף סא:</h2>
לא אמרו אלא מן הצופים וברואה מקום שהיה על שערי ירושלים ושמה היה מקום לצופים, וזהו דתנן בפ' ואלו עוברין בפסחים (מט.) מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש אם עבר הצופים שורפו במקומו. פי' וברואה מקום שהמקדש נראה משם כמו ששנינו (מגילה ט:) לענין שילה קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, בתוספתא דפסחים בפרק בצק (פ"ג) איזהו צופה הרואה ואינו מפסיק.
<b>הערוך ערך צף</b>
<h2>דף סב.</h2>
אנן קבלא גמרינן, מאי היא קבלא דבית הכסא. צניעותא ושתיקותא פי' אם אדם צנוע ושותק בבית הכסא היא קמיעתו שיצילנו מהמזיקין. קבלה דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי כלומר מי שמיוסר, קמיעתו המצילתו מאותן היסורין לשתוק ולהתפלל.
<b>הערוך ערך קבל</b>
כשם שנפרעין מן המת כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין אחריהן פי' כשם שנפרעין מן המת אם הוא חוטא כך נפרעין מן הספדנין שאומרין עליו שהוא צדיק.
<b>הערוך ערך ספד</b>
השכם ושב כדי שלא תתרחק בגמ' דמסכת תמיד (כז:) חשיך תקין נפשך וקדים, תקין נפשך כי היכי דלא תתרחק פי' למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית להתפנות עד שבני אדם ישנים, וכן נמי חשיך לערב וצא בשעה שאין בני אדם מצויין חוצה, שאך לא תעשה כן תצטרך להתרחק מבני אדם עד כדי שלא יראו פירועך, וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להפנות באיזה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק, וי"מ שילמד את עצמו בבית הכסא שחרית וערבית וטוב לו להשכים כדי שלא יתרחק מצרכיו.
<b>הערוך ערך חשך</b>
משמש ושב ואל תשב ותמשמש — פי' כשאדם רוצה לעשות צרכיו, ימשמש תחלה באותו מקום אם יש בו צרור או טינופת יסירנה ואחר ישב ואל ישב במקום ואח"כ ימשמש תחתיו. וגמירי דהא מילתא מהניא בכשפים.
<b>הערוך ערך שב</b>
<h2>דף סב:</h2>
על כל מושב שב חוץ מן הקורה גם זו מפי השמועה אמרוה שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע בזמן שאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה דבר רע, ואמר הגאון ולא פורש לנו מהו, מאי לאו דקאמרי (פסחים קי:) משום זווי שתי ביצים, וב' קישואין, ושני אגוזין, ודבר אחר, הלכה למשה מסיני, וגזרו רבותינו על כולהו זווי משום דבר אחר להודיעך דהני מילי דאית בהן מפי נביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני.
<b>הערוך ערך שב</b>
שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא פי' אסטמא הוא דבר שבו מצפין את פי הקרדומות ומר ופסל כדי שיהא חד וחזק ובלעז שמו אצירו. ולפי ששינת שחרית נעימה מאד כללוה (אבות ג, יד) עם דברים שמוציאין את האדם מן העולם, ודאי דרך ארץ שלא ללמד אדם את עצמו בכך, אבל בעמוד השחר מותר. ואותו הנשבר מהרה בל' לעז אצירו ובל"י קורין אצטוממא. וי"א לש' מקרא נקרא ברזל עשות (יחזקאל כז, יט), וי"ס שכתוב בהן כאצטמא ויש שכתוב בהן כצטמא בלא א'.
<b>הערוך ערך אסתמא</b>
אדכנפת אכול פי' גאון עודך רעב אכול, כשם שהרעב אם אוכל בשעה שהוא רעב או אחרי כן כמעט הרי הוא אוכל בתאוה ונהנה במאכלו, ואם מעכב הרבה, המרה הירוקה גוברת עליו וכחו כחש, וכשבא לאכול אינו יכול לאכול הרבה, כך בעסקי העולם הזה והעוה"ב כענין שכתוב (קהלת ט, י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, ופתרונו בזמן שכחו עליו, וכדתניא (שבת קנא:) ר' שמעון בן אלעזר אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודן בידך, ואם תניח צרכי היום וחובותיו למחר, דיו ליום שני לעמוד בצרכיו וחובותיו, ואיך יעמוד בשל תמול, וכשם שהרעב בערב ודוחה אכילתו לערב שני אינו יכול לאכול אפילו אכילה של עת אחד, וכש"כ של כמה עתים, כן פתרון אדכפנת אכול ואדצחית שתה דברי חכמה יפים במשל שמצוי תמיד וידוע לכל. אדרתחא קדרך שפוך בזמן שיש בידך עושר שאתה יכול לעשות חסדים, שנמצא מה שבידך כמים רותחין בקדירה ונשפכים לחוץ, כי הקדירה לא תכילם, לפיכך מה שניטל מן הקדירה באותה שעה הרי הוא נשמר ויכולין בעליו לעשות בו חפצם ולהאכיל ממנו עניים, אם נוטלין ממנו ומחסרין את הקדרה בדעת ואם מעלימין עין הרי הוא נשפך ארצה, כי אין הקדירה מכילה אותן ואבד מבעליו, וכך משל של ממון.
<b>הערוך ערך כפן</b>
קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני פי' רגילין ברומי להכריז בקל קרנא משרוקיתא ולומר כן, בן מוכר תאנים, מכור תאנים כאביך, ואל תשנה מאומנתו, כי כן טוב לך.
<b>הערוך ערך קרן</b>
רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא אתא ר' אבא נחר פי' נהים.
<b>הערוך ערך נחר</b>
אכתי לא עליית לשעיר, גמרת מילי דשעיר פי' כשעלה רב ספרא לארץ ישראל היה יושב בבית הכסא, בא ר' אבא ונחר על בבא דבית כסא, שמע רב ספרא ואמר לו הנכנס למה אתה שוהה, השיבו ר' אבא, עד כאן לא באת לארץ שעיר, למדת מדרכיה, היאך אתה אומר לי להיכנס כבני שעיר, והלא שנינו במס' תמיד (כו.) מצאו לבית הכסא שבעזרה נעול וכו' ופי' רבותינו רב ספרא לא מדרכי שעיר אמר לו לר' אבא להיכנס, אלא כיון דשמעיה דנחר סבר מסוכן הוא ומחולחל ואם ישהה עצמו מסתכן כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר וגו', פ' אחר כיון דשמעיה דנחר סבר מסוכן ומשולשל ואינו יכול להשהות וניקום רב ספרא ויצא ויכנס רב אבא משום סכנה כדתניא רבן שמעון וכו'.
<b>הערוך ערך שעיר</b>
אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה, פירוש עכס, דרקון נחש.
<b>הערוך ערך דרקון</b>
פירוש הוא המעי הדבוק בפי הטבעת.
<b>הערוך ערך כרכש</b>
והתורה אמרה הבא להרגך השכם להורגו פי' היכן אמרה תורה, אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים (שמות כב, א) ופי' רבא (סנהדרין עב.) מ"ט דמחתרת, חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והא מימר אמר אי קאי באפאי קטילנא ליה למריה דביתיה.
<b>הערוך ערך בא</b>
לא יעשנו קפנדריא פי' בית שיש בו שני פתחים נכנס בפתח זה ויוצא בפתח זה, וכן מפורש בתלמוד אדמקיפנא בהא איעול אידרי בהא ואומרים לשון יון הוא.
<b>הערוך ערך קפנדר</b>
ובפונדתו מפשלת לאחוריו פי' פונדא ממש בלעז והוא ענין פסיקיא של עור שהוא תרג' חגורה (ישעיה ג, כד).
<b>הערוך ערך פונדה</b>
<h2>דף סג.</h2>
דרש בר קפרא זלת קפוץ קני מניה פי' סחורה שהיא בזול קפוץ קנה מינה שסופה להתעלות.
<b>הערוך ערך זל</b>
לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, מאי היא, מחטא דתלמיותא פי' מחט של סדקית שאינה של תפירה אלא שמאחין בה את הקרעים ודקה היא ביותר ונקב שלה צר והיא מחטא דתלמיותא, ולמה ילמוד אותה, שהיא נקייה וקלה נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס.
<b>הערוך ערך תלמיותא</b>
<h2>דף סג:</h2>
אחיה יבנה המזבח חנניה ינגן בכנור פי' יבנה מזבח בבבל ויהיה זה כהן וזה לוי.
<b>הערוך ערך אחיה</b>
לכרם ביבנה — ירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם.
<b>הערוך ערך כרם</b>
<h2>דף סד.</h2>
סיני ועוקר הרים פי' בידו גמר התלמוד כהלכה למשה מסיני.
<b>הערוך ערך סן ג'</b>
מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט.
<b>הערוך ערך בעל קורה</b>
כלדאי פירוש חוזים בכוכבים.
<b>הערוך ערך כלדאי</b>
